סימן שע"ח

סעודת הבראה

מהו דין סעודת הבראה?

מקור הגמרא מועד קטן כז: אמר רבי יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול משלו. >> שהרי הקב"ה אמר ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל

מסופר על רבה ורב יוסף שכל אחד היה מאכיל את חברו בימי אבלו

בירושלמי מצינו שכתוב תבוא מארה-קללה לשכנים שלא דואגים לאבל לאוכל והצריכוהו לאכול משלו

הטעם לסעודת הבראה האבל דואג ונאנח על מתו, ואינו חושש לאכול לכן ציוו לאחרים שידאגו לו לאוכל.

האם האיסור בכל היום הראשון או רק סעודה ראשונה

שו"ע פסק ע"פ דעת הרא"ש שרק סעודה ראשונה אסור לאכול משלו ומה שהגמרא אמרה אבל "יום ראשון…" זהו לאו דווקא והפירוש שהאיסור דווקא סעודה ראשונה.

שיטת התוס' והרמב"ם- דין סעודת הבראה זהו בכל היום הראשון לאבלות

האם דין סעודת הבראה זהו חובה על האבל או דין לשכנים שידאגו לאבל לאוכל?

לדיון זה ישנם כמה היבטים ונק"מ להלכה

  1. אבל שלא שלחו לו סעודת הבראה שיטת הט"ז דין הבראה זה חובה לשכנים אבל האבל מותר לו לאכול סעודה משלו, ואינו חייב לצער את עצמו כך פסק הרב עובדיה. בניגוד לשיטות מחמירות שסוברות שזהו דין לאבל ואיסור שמיועד עבורו.
  2. אבל שרוצה לצום יום ראשון האם מותר לו או שיש עליו חובה בכל אופן לאכול? הנידון בסעיף ג' המקור לכך הירושלמי -רבי זעירא ציווה לבניו שלא יאכלו ביום הראשון לאבלות אלא יצומו ולמחר יאכלו משלהם, שיטת השו"ע ע"פ הרמב"ן מותר לאבל לצום ביום הראשון ולא לאכול סעודת הבראה וכן פסק הש"ך ורוב הפוסקים, שלא כשיטת האור זרוע שאסור לו להתענות

דין החלפת סעודות

ע"פ דברי הגמרא שרבה ורב יוסף החליפו סעודות ביניהם אנו למדים שיכול אחד להאכיל את חברו בימי אבלו והוא יחזור גם כן ויאכילנו בימי אבלו אבל צריך שלא יתנו כן בתחילה כי אז ניכר שהוא דואג לו מכח התנאי והוי כשלו.

האם מותר לגבר להברות אשה?

בשמחות פררק י"א ה"ב מצינו מחלוקת שיטת ת"ק שאסור משום הרגל עבירה שיטת רבי יהודה עם יש לה בנים קטנים מותר שנראה כנותן את האוכל עבור בניה

להלכה המרדכי פסק כ"תק שאסור להברות אשה גם במקום ויש בנים קטנים וכן נראה מסתימת השו"ע 

שיטת הטור שכרבי יהודה שמותר משום שהסביר שרבי יהודה לא חולק על ת"ק אלא מסביר דבריו

ממי אסור לקבל סעודת הבראה

  1. אשה לא תקבל מבעלה מפני שהוא חייב לזונה והוי כאוכלת משל עצמה
  2. עובד שכיר שאוכל בשכרו  לא יקבל מהמעסיק אוכל שהרי זה כאוכל משלו.
  3. פסק השו"ע שלבנו ובתו או עניים אין בעיה כי לא חייב לזונם, כתבו האחורנים שאם התחייב לזונם גם כן יהיה אסור 

אבל שלא אכל סעודת הבראה ביום הראשון האם יכול לאכול משלו בלילה ?

שיטת הרמ"א כר"ת בלילה מותר לאכול משלו ואין צריך להברותו

הראיות: 1. כתוב בנביא שבאו להברות את דודו בעוד היום -מברים ביום ולא בלילה

2. מדברי רבי זעירא בירושלמי משמע שביום שני לא צריך לקבל הבראה 

יש לציין שהדרכי משה הסביר ששיטת הריטב"א והנימוקי יוסף שכן צריך להברות בלילה, אבל יש שהסבירו שאין מחלוקת מכיון שהם דברו במצב שחזרו מבית הקברות לאחר בין השמשות .

ופשוט שבמצב והמת נקבר בלילה גם השו"ע והרמ"א יודו שיש סעודת הבראה בלילה.

סכם את כלל האפשרויות שאין מקיימים דין הבראה

  1. סעיף ג' אם לא הברוהו ביום הראשון שוב אין דין הבראה וההרחבה בנ"ל 
  2. סעיף ה'- מי שנקבר ערב שבת סמוך לחשיכה

מחלוקת >> השו"ע בשם יש מי  שאומר מברין אותו סמוך לחשיכה שהרי פסק ההלכה במחלוקת התנאים כרב יוסי שמותר לאכול בערב שבת מן המנחה ולמעלה 

פסק השו"ע טוב שלא להברותו אז בערב שבת סמוך לחשיכה מכיון שאין חובה לאכול סעודת הבראה עדיך להימנע מפני כבוד השבת

3. סעיף ו'  קטן אין מברים עליו אלא אם כן מלאו שלושים יום או ידוע שכלו לו חודשיו

4. הבראה בשבת: הנידון הובאה בסימן שצ"ג לנימוקי יוסף בשם הריטב"א אין מברין בשבת שזו אבילות בפהרסיא שאסורה בשבת שיטת הבית יוסף שמותר להברות בשבת

הבראה בחול המועד: יש מחלוקת ראשונים שיטת השו"ע שמברים בחול המועד

5. סעיף י"א – הנידון מצב שאדם שמע אבילות אבל לא יכול להתחיל כגון ששמע ביום טוב או שמע בשבת

שיטת השו"ע – צריך להברותו לאחר הרגל

שיטת הרמ"א כיון שנדחה יום ראשון אין מברין אותו בכלל 

ויש לציין שהרמ"א מדבר אפילו במצב שנפטר ביו"ט אחרון שיום זה עולה לו למניין אבילות והיה ה"א לעשות הבראה במוצאי יו"ט קמ"ל שלא אמרינן כן

אלא שיש דיון בהבנת השו"ע

שיטת הגר"א- הנידון שנפטר דווקא ביום טוב אחרון אבל ביום טוב ראשון או חול המועד יש דין הבראה בחול המועד

כף החיים- השו"ע מיירי בכל גווני שנפטר ביום טוב בין ראשון או אחרון ומה שאמר השו"ע בסימן ת"א שמברין בחול המועד המדובר שם שנפטר בחול המועד

  • הש"ך עמד על הסתירה בדברי מרן שהרי פסק בב"י שיש הבראה בשבת וכאן פסק שאין הבראה בשבת ותירץ שיש חילוק ששם מדבר אליבא המנהג שהיו מברין כל השבעה ופה מדבר לנוהגים שרק ביום ראוןש וסעודה ראשונה מברין ובזה ברור שלא מצינו מי שסובר שיש להברות בשבת

6.  אין מברים על שמועה רחוקה

סעיף ז'

פסק השו"ע ע"פ גמרא במועד קטן כ"ז. מרביצין -מזלפים מים, ומכבדים-מטאטים  בבית האבל.

  • כמו כן בשמים לבית ששם הנפטר מותר משום ריח רע, לבית המנחמים אסור.
  • שמועה ואגדה בבית האבל  לת"ק אסור לרבי חנינא מותר פסק השו"ע כת"ק יש לציין שלעילוי נשמת המת מותר

סעיף ח'-שתיית יין

בגמרא כתובות מצינו שהיה תקנה של 10 כוסות יין בבית האבל הוסיפו עליהם ארבעה ,התחילו להשתכר החזירו הדבר ליושנה

לרש"י ליושנה-10 כוסות

לרמבן- של קודם תקנה לשתות בתוך הסעודה בלבד וכן פסק השו"ע מותר לשתות יין להשרות אכילה במעיו אבל לא לרוות.

סעיף ט'-מה אוכלים?

מקור מסכת ב"ב ט"ז: בהקשר של יעקב אבינו "ויזד יעקב נזיד" בגמרא שני הסברים

  1. מה עדשה אין לה פה אף אבל יושב ודומם
  2. אבילות מגולגלת על באי עולם
  3. נפק"מ -ביצים

פסק השו"ע להברות בכל דבר לפי המנהג אבל להתחיל בביצים או עדשים

 

 

 

*