חיים לאחר המוות

החיים אחרי המוות

בעת הפטירה, הנשמה מסיימת את חייה בעולם ונפרדת מהגוף.

את הגוף טומנים באדמה, ואילו הנשמה עולה לעולם העליון במטרה להגיע לעולם הבא (גן עדן).

העולם עליון הוא עולם קסום ולנשמות יש תענוג עצום ונעלה שאי אפשר להסבירו בלשון בני אדם.

חז"ל מספרים לנו "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה"

למעשה כל הדוגמאות והמשלים להסביר את הכיף והתענוג שיש לנשמה בעולם העליון, לא מתקרב לתאר את העולם הבא שאין ביכולת בני אדם להבינו.

עליית הנשמה בגן עדן

גם בגן עדן הנשמה לא נשארת באותו מעמד ומצב אלא מתקדמת ועולה באופן תמידי.

ביהדות מכנים את העלייה הזו בשם "עילוי נשמה".

למעשה אותם הקרובים שנשארו בעולם שעושים מעשים טובים פועלים עילוי לנשמה.

מכאן נוצר הכינוי, תרומה לעילוי נשמת או תפילה לעילוי נשמת.

כעין זה מקובל בעם ישראל שעבור כל פעולה טובה שעושים מציינים שיהיה לעילוי נשמת היקר לנו שהלך לעולמו.

גיהינום – הדרך לגן עדן

מכיוון שהכניסה לגן עדן דורשת מהנשמה להיות זכה ונקייה, ולצערנו כל מעשה שלילי ועבירה שנעשתה בעולם פוגמת בנשמה ומשאירה עליה כתם ולכלוך.

לכן יש צורך שטרם הכניסה לגן עדן הנשמה תעבור ניקוי וטהרה ורק לאחר מכן היא תהיה ראויה להיכנס לעולם העליון.

"הגיהינום" הוא המקום שהנשמה עוברת שם כדי להתנקות.

השהייה במקום גורמת צער עצום לנשמה אבל צריך לדעת שהמטרה היא לא חס ושלום לצער את הנשמה אלא לנקות אותה מכל הכתמים כדי שתוכל להתקדם ולהגיע לגן עדן.

בחלק מהספרים הקדושים הגיהינום נמשל לאש שורפת.

איסורי הגיהינום הינם איסורים קשים ביותר שאין ביכולת בני אדם להבינם, עד כדי שכל האיסורים שקיימים בעולם לא מתקרבים לכאב והצער שיש לנשמה בגיהינום.

כפי שכתבנו לעיל כל המשלים הללו הם רק לסבר את האוזן למעשה אין ביכולת בני אדם להבין מה שקורה בעולמות עליונים וגם הדימוי לאש שהזכרנו קודם באמת בא לבטא את הניקוי והטיהור כמו אש שמזקקת ומצרפת את המתכת.

זמן השהייה בגיהינום

מובא בספרים הקדושים שמי שהיה רשע גמור שוהה במשך 12 חודשים בגיהינום ושאר האנשים הרגילים מספיק להם להיות שם פחות משנה.

זה הסיבה שאנו אומרים קדיש בשנה הראשונה ועושים עצירה לאחר 11 חודשים (אשכנזים עוצרים באופן מוחלט וספרדים עוצרים שבוע) כדי שלא יתפרש חס ושלום כאילו האבא או האמא היו רשעים.

סיפורים מאנשים שעברו מוות קליני

אנשים רבים שעברו מוות קליני, מספרים שהרגישו שהנשמה משתחררת מהגוף ועולה לעולם עליון שם היה להם משיכה לאור עצום ותחושה של עונג עילאי שאי אפשר להסבירו במילים.

כמו כן אנשים מספרים שצפו בגוף שהיה מושלך בזירת האירוע כמו מקום הפציעה /בית רפואה וכדומה.

ישנם סיפורים רבים שאנשים ממקומות שונים סיפרו דברים דומים, אנו נצטט סיפור אחר מני רבות.

רחל נועם בת קיבוץ השומר הצעיר

רחל היתה בת קיבוץ של השומר הצעיר באחד הבקרים ללא התראה מוקדמת בעודה הולכת ברחובות תל אביב נפל עליה קורת עץ מאתר בנייה סמוך.

באותו רגע רחל מתמוטטת ומאבדת את ההכרה, לאחר מעשה רחל מספרת שמצאה את עצמה מרחפת מחוץ לגופה ולמעשה זו הפעם הראשונה שהרגישה שהגוף הוא בעצם דבר נפרד ממנה.

היא ראתה ושמעה בצורה חדה וברורה כל מה שקורה בזירת התאונה וראתה בדיוק מה קורה בעולם גם ברגעים שהיתה מנותקת מגופה.

המסע לתוך מנערה

רחל ממשיכה לספר שבשלב מסויים היא הרגישה שהיא נכנסת לתוך מנערה שבסופה מנצנץ אור קטן ברגע שהיא הגיעה אל האור היא יצאה מהמנערה ומגבולות העולם הזה.

חיים לאחר המוות – הימשכות לתוך האור עצום

רחל הרגישה שהיא נשאבת לתוך האור האין סופי, אין מילים שיכולות להסביר אות עוצמת התחושה ואם מנסים כן לתת מילים שקצת יבטאו את ההרגשה זה היה תחושה של עונג אין סופי אהבה וחמלה.

רחל מספרת שהאור החל לתקשר עמה, ולפתע היא ראתה כמו סרט את כל החיים שלה רצים במהירות עצומה.

רחל פונה ומבקשת לחזור חזרה לגוף שלה, ואז הרגישה שפע של רחמים זורמים אליה מהאור ובבת אחת היא חזרה לתוך גופה ומתעוררת חזרה לחיים.

להזכיר רחל היתה חילונית לא היה לה מושג אודות פשר החוויה שעברה, אבל דבר אחד היה ברור לה יש חיים אחרי המוות.

חלפו מספר שנים ורחל נתקלה בסידור תפילה ובעמוד הראשון כתוב

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"

צמרמורת עברה בגופה של רחל הרי המשפט הזה מבטא יותר מכל את מה שהיא הרגישה בעצמה.

איך הנשמה התנתקה מגופה וחזרה אליה חזרה בחמלה רבה, חמלה בלשון הקודש מבטא רחמים אין סופיים.

רחל חזרה בתשובה והחלה לנהל אורח חיים דתי  חסידי יחד עם בעלה בכפר  חב"ד.