סימנים שמ"ו-ש"נ

דינים שונים

סימן שמ"ו -מהו דין איסור לגור בעיר שקרובו צלוב?

ע"פ המשנה בשמחות מי שהיה בעלה צלוב עמה בעיר או אשתו צלובה עמו בעיר לא יגור באותה העיר וכן פסק השו"ע

הסיבה ע"פ הש"ך – לפי שהוא גורם לבזות את המת כי מתי שיראו יזכרו במת ויאמרו אותו האיש הצלוב אחיו של פלוני.

שתי תנאים בדבר:

  1. לא כלה הבשר כולו
  2. עיר קטנה אבל גדולה כאנטוכיה אין בעיה

בזמננו לא שייך דין זה מכיון שכיום קוברים מיד ואין מצב של צליבה

סימן שמ"ז – עריכת הספד בסמיכות לרגל-האם מותר?

כתוב בגמרא מועד קטן ח. – לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלושים יום.

*הנידון להספיד אדם שנפטר לפני 30 יום הסמוכים לרגל*

נחלקו האמוראים מה הסיבה לדין זה

לשיטת רב: -שמא ישתמש בכסף שיועד עבור הנסיעה לירושלים -עלייה לרגל ויבזבז אותו על הספדן.

לשיטת שמואל – ההספד בתוך שלושים יום מהרגל יגרום לו להיות בעצב בחג.

נפק"מ עם הספדן עובד בחינם לרב יהיה מותר להספיד ולשמואל יהיה אסור

להלכה:

נחלקו הראשונים איך לפסוק, כלל בידינו הלכה כרב באיסורי לאידך בנידון יש סיוע לשמואל מהירושלמי שם במפורש .

שו"ע והרמב"ם ראב"ד ורא"ש- פסקו כשמואל שאסור להספיד

רמב"ן רשב"א ותוס'- פסקו כרב

*** יש לציין שבמצב שמת בתוך שלושים יום לשמואל וודאי שיהיה מותר להספיד כי בלאו הכי הקרוב יהיה לו צער ברגל .

יש לציין שבדעת רב נחלקו האחרונים האם יהיה מותר להספיד בשכר במצב שמת בתוך שלושים יום לרגל, לכאורה עדין נשאר הסיבה של יקח את המעות לספדן ויהיה אסור

אבל לאידך יש מי שאומר שבמצב כזה הקרוב מקציב סכום כסף מיוחד עבור הספדן ולא יבוא לערבב עם כסף המיועד לרגל.

גדול הדור

כתב הפ"ת להתיר להספידו סמוך לרגל במצב שלא עברו 30 ממיתתו.

קרובים לא נמצאים בשעת ההספד

כתב הפ"ת להקל

שמע שמועה קרובה סמוך לרגל

כתב השו"ע שיהיה מותר להספידו

ביום השנה

כתב השו"ע שיהיה מותר לקונן ולהזכיר נשמות -כי פה זה לא גורם לעורר את צער המת אלא נהפוך הוא המטרה להפסיק את האבלות ולחזור לשגרה

דין הזכרת נשמות ברגל בתוך השנה

נחלקו הפוסקים האם צריך להזכיר בשנה הראשונה ישנם הנמנעים משום שיעורר בכי בחג וישנם הסוברים להיפך שדווקא בשנה הראשונה יש עניין ביותר להזכיר את הנשמות

סימן שמ"ח – דיני שריפה על המת

פסק השו"ע ע"פ הנאמר במסכת ע"ז -שמותר וצריך לשרוף את מיטתם וכלי תשמישן ואין בזה משום בל תשחית כי זהו כבוד המלך שלא ישתמשו בחפציו אבל על אנשים רגילים לא עושים כן

סעיף ב'- האומר קודם פטרתו ומבקש לא להשתמש בממונו עבור צרכי קבורתו

פסק השו"ע באם היורשים ירשו כסף מאביהם אין שומעים לו, ומוציאים מהם בעל כורחם אבל אם לא ירשו כסף מאביהם אי אפשר להכריח אותם לממן צרכי הקבורה.

הבית הלל חלק על השו"ע וסובר שכן ניתן להכריח את היורשים לממן גם שלא ירשו מאביהם לפי ראות בי"ד במצב שהאבא מת ולא פירש.

סעיף ג'

אדם שצווה שלא יקברוהו  במגרא מסכת סנהדרין יש ספק האם קבורה זה משום ביזיון לחיים או משום כפרה למת נפק"מ אדם שמוותר על הקבורה משום ביזיון לא נשמע לו אבל משום כפרה נשמע לו כי האדם לא רוצה כפרה.

פסק השו"ע ע"פ הרמב"ן כיון שספק זה בגמא לא נפסק הולכים לחומרא.

סימן שמ"ט

נאמר בגמרא ע"ז "ט: >>מת אסור בהנאה אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה הערופה בנחל מה להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה.

והאיסור הוא בין על המת וגם על תכריכיו.

האיסור במת ישראל הינו ברור

אבל במת גוי יש מחלוקת

שיטת השו"ע ע"פ הרשב"א – שגם ממת גוי אסור להנות

שיטת התוס' וכן פסק נקודות הכסף – מותר להנות ממת גוי שהרי כל הדין של האיסור נלמד ממריים

דאורייתא או דרבנן

כתב הפ"ת שדין אסור מיהודי מדאורייתא, אבל גוי אסור רק מדרבנן-ולכן יהיה מותר להנות עבור חולה יהודי אף שאין בו סכנה

תכריכי המת שנאסרים בהנאה בצירוף התנאים

  1. שיהיה הזמנה לצורך המת
  2. נתנם על גבי המת

ולא מספיק תנאי אחד,  ע"פ הגמרא במסכת סנהדרין מז: שם יש מחלוקת אביי ורבא לגבי האורג בגד למת ולא הלבישו

אביי אמר אסור הזמנה לבד נחשבת

רבא אמר מותר -כי הזמנה לאו מילתא היא והלכתא כרבא

סעיף ב'

אלו דברים המחוברים למת אסורים בהנאה?

כתוב בגמרא בערכין האישה שנהרגה נהנים בשערה

נחלקו האמוראים בביאור מימרא זו שהרי למדנו שהמת אסור בהנאה.

שיטת רב – כאן מדובר על פאה נכרית שהדין כגופה שאסור בהנאה אלא א"כ אמרה בחיים "תנו" אז גילתה בדעתה שהיא לא רוצה שזה יהיה חלק מגופה ובמצב זה מותר להנות מהפאה

אבל שיער המת ממש ברור שאסור בהנאה וכן עורו או שיניו

שיטת רב נחמן – אפילו שער המת ממש מותר הנאה כיון שאינו בר מיתה.

להלכה הטור ושו"ע פסקו כשיטת רב 

ואלו נקודות הכסף כרב נחמן

ברור שבגדיו וכדומה מותרים בהנאה.

לגבי דברים הקשורים למת חוץ מפאה שבמפורש דברנו עליה קודם 

לשיטת הרמ"א משמע -שיש כלל גורף מחוברים אסור לא מחוברים מותר וחיבור משמעותו קשור

לשיטת הב"ח חיבור משמעותו קלוע

לשיטת הבכור שור – יש לחלק בין פאה או שינים שהחיבור לגוף משמעותו להיות חלק מהגוף לבין תכשיטים שבהם בכל מקרה יהיה מותר להנות גם אם קשורים למת כי הם מעיקרא לא חלק מהמת.

ובמיוחד שליטת רב נחמן וכן פסקו חלק מהראשונים מותר אף שער ממש בטח שיש להקל בתכשיטים מחוברים.

דין אישה נסקלת

הלכה שמיתתה אוסרתה ואין גזר דינה אוסר ובשלב זה מותר להנות משערה, בניגוד לבהמה הנסקלת.

סעיף ד

דין זריקת בגדים על גבי מיטת המת

הביא השו"ע לאסור את הבגדים משום דמיחלפי בתכריכי המת בקיום ג התנאים 

  1. שהכלים נגעו במיטה
  2. נזרק ע"י הבעלים
  3. שזקו על דעת שיקברו ימהם
 

סימן ש"נ

ע"פ המשנה במסכת שמחות פסק השו"ע לעשות חופה בעת הלוויה לחתן או כלה שמתו -להראות אלו היו בחיים כן היו עושים להם

בנוסף היה מנהג עתיק שהלכה היא שאין בו משום דרכי האמורי להניח על המיטה דיו וקולמוס בצדו של מת , לגבי אוכל יש מחלוקת תנאים והלכה היא כחכמים שאין מפסידים אוכלים משום בל תשחית.

הביא השך שכיום לא נוהגים בכך