מדריך מלא להלכות ולמנהגי שבעת ימי האבלות: מתי מתחילים, מי יושב, היכן, ומה מותר ואסור בימים אלו.
כאשר אדם מאבד את היקר לו מכול, הוא נכנס בבת אחת לעולם של כאב, בלבול וחוסר ודאות. בתוך המציאות הזו מעניקה ההלכה היהודית מסגרת ברורה ומכילה, שבעת ימי האבלות.
בעמוד זה תמצאו הסבר מסודר על דיני השבעה: מתי מתחילים לשבת שבעה? מי יושב שבעה? היכן יושבים? ואילו הנהגות חלות על האבלים בימים אלו?
במקרים שבהם אין מי שיאמר קדיש, ניתן להיעזר בנו בשירות אמירת קדיש לעילוי נשמת הנפטר לאורך השנה.
השאירו את שם הנפטר ותאריך הפטירה, ואנו נשלח לכם תזכורת ב־WhatsApp לקראת יום השנה.
צרו לי תזכורת ליום השנהמתחילים לשבת שבעה ביום של הקבורה ובמשך 7 ימים. יום הקבורה נספר כיום הראשון מתוך השבעה.
אם הקבורה הייתה לאחר שהחשיך, מתחילים לספור את השבעה מלמחרת.
יש לשבת משך של 7 ימים מעת הקבורה, ואפילו אם הקבורה הייתה זמן מועט לפני סוף היום, יום הקבורה נמנה כאחד מימי השבעה.
ראשית יש לדעת כי עצם הישיבה בבית, בהפסקה מוחלטת מעיסוקי היום־יום, נועדה לתת כבוד אחרון ועמוק ליקיר שהלך לעולמו. האבלות איננה רק ביטוי של צער, אלא דרך שבה המשפחה והקרובים עוצרים את מרוץ החיים כדי לעמוד מול משמעות האובדן.
על פי מקורות היהדות ישנן שתי סיבות מרכזיות לתקנת השבעה:
מובא בתלמוד כי בעת פטירת בן משפחה מידת הדין מתעוררת, עד שנאמר: "כל שלושה הימים שלאחר הפטירה יראה האבל כאילו חרב מונחת לו בין כתפיו".
לכן נצטווינו לשבת שבעה, כדי שאדם יתכנס בתוך עצמו, יעשה חשבון נפש על דרכיו, ויתעורר לתיקון ולהתחדשות רוחנית.
על פי תורת הקבלה, הצער וההגבלות שהאבלים מקבלים על עצמם בימי השבעה אינם רק עבורם. הם פועלים גם לטובת נשמת הנפטר.
כאשר הקרובים מתאבלים כראוי, הדבר מקל על דינו של הנפטר בעולמות העליונים ומסייע לעליית נשמתו.
משה רבנו תיקן לעם ישראל שאחר פטירת בן משפחה קרוב יש להתאבל ולקיים דיני אבלות במשך שבעה ימים.
דיני השבעה נחלקים לשני תחומים מרכזיים, שכל אחד מהם מבטא פן אחר של האבלות על פי ההלכה.
| התחום | מה הוא כולל |
|---|---|
| לעילוי נשמת הנפטר | הדלקת נר נשמה, עריכת תפילות בבית שבו יושבים שבעה, ואמירת קדיש לאורך תקופת החיוב במהלך השנה. כל אלו נועדו להוסיף זכויות לנשמת הנפטר וללוות אותו במסעו הרוחני לאחר הפטירה. |
| הגבלות על האבלים | הנהגות של צער, הימנעות ונמיכות רוח, שמבטאות את עומק האבל ואת ההזדהות עם האובדן. |
בספרים הקדושים נאמר שמי שאינו נוהג באבלות כפי שתיקנו חכמים מתואר בלשון "אכזרי", משום שהוא מונע מעצמו ומן הנפטר את התיקון והכבוד שתיקנו חז"ל בימים אלו.
יושבים שבעה על שבעת הקרובים, והם:
כל שבעת קרובי הנפטר צריכים לשבת שבעה, לרבות ילדי הנפטר, בניו ובנותיו, האחים והאחיות, הבעל או האישה.
וכן לא עלינו הורים ששכלו את הילד בעודם בחיים, אזי גם האבא והאמא של הנפטר יושבים עליו שבעה.
אדם שביקש לפני פטירתו באופן הכי מפורש שהוא לא רוצה שיתאבלו עליו לפי המסורת היהודית, לא בשבעה ולא בשלושים, האם שומעים לדבריו?
אין לשמוע לדבריו, ויש להתאבל כפי ההלכה היהודית.
אין אפשרות לאדם לבטל את דין אבלות. יתרה מזו, חשוב לזכור מה שכתבנו קודם, שעל ידי האבלות של הילדים מקילים את גזר הדין של הנפטר למעלה בשמים.
מקורות: שיטת הרמ"א, הלכות אבלות סימן שד"מ סעיף י'. למרות שהרמ"א פוסק האשכנזים, גם הרב עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה ח"א עמוד תקמ"ט כתב שטוב לנהוג כדבריו, למרות שיש מי שחולק בדבר.
לכתחילה ומן הראוי שקרובי המשפחה ישבו שבעה בבית המנוח. מובא בספרים הקדושים שהישיבה במקום תורמת לנפטר, ובמיוחד התפילות שעורכים בבית בנוכחות עשרה יהודים בשבעת הימים הללו.
על פי ההלכה, אם לא מסתדר שהילדים, כולם או חלקם, ישבו בבית הנפטר בגלל סיבות כאלה ואחרות, מותר לשבת שבעה גם לא בבית הנפטר.
לא יוצאים מהבית בימי השבעה שלא לצורך. מיקום האבלות הוא בדרך כלל בבית הנפטר, ובמקרים חריגים שלא מתאפשר, יושבים בבית אחד מבני המשפחה.
אבלים לאחר שחוזרים מקבורה לא אוכלים סעודה ראשונה משלהם. מצווה על השכנים והידידים שידאגו להביא אוכל למשפחה המתאבלת.
יש עניין לאכול מאכלים עגולים כדוגמת ביצים קשות ועדשים, והובאו שתי סיבות לכך:
קראו בהרחבה את כל מה שצריך לדעת על סעודת הבראה.
נוהגים שהחברים מגיעים לנחם את האבלים במהלך ימי השבעה. בעת הניחום אומרים לאבלים את הנוסח הבא:
| המנהג | הנוסח |
|---|---|
| אשכנזים | המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים |
| ספרדים | מן השמים תנוחמו |
מנהג ישראל לכסות את המראות בבית האבל שיושבים בו. חלק מהסיבות לכך:
נוהגים להתפלל במניין בבית שיושבים בו שבעה, ונחת רוח גדולה לנשמת הנפטר בכך.
אם אין מניין בבית: מצינו מחלוקת גדולה בפוסקי ההלכה האם לצאת מביתו.
| השיטה | מה נפסק |
|---|---|
| שיטה אחת | שעדיין אין לאבל לצאת מהבית. |
| שיטה שנייה | ודאי שיש לצאת מהבית ולחפש אפילו במקום רחוק מניין לומר בו את הקדיש, שהרי במיוחד בשבעת הימים יש תועלת מיוחדת באמירת הקדיש, וזה נקרא דבר האבד, שהתירו במקום צורך גדול לצאת מביתו. |
| # | ההגבלה | בקצרה |
|---|---|---|
| 1 | ישיבה על כיסא | יושבים על הרצפה או על שרפרף נמוך |
| 2 | עבודה | לא עובדים בשבעת הימים |
| 3 | כביסה | לא מכבסים בגדים |
| 4 | החלפת בגדים | לובשים את הבגד הקרוע לאורך כל השבעה |
| 5 | שאילת שלום | לא שואלים ולא נשאלים בשלום |
| 6 | רחיצה | אסורה, עם חילוק בין מים חמים לקרים |
| 7 | סיכה בשמנים | נמנעים מלסוך שמנים על הגוף |
| 8 | איפור | נשים לא מתאפרות, למעט חריגים |
| 9 | יחסי אישות | אסורים בכל זמן השבעה |
| 10 | תספורת וציפורניים | לא מסתפרים ולא מקצצים |
| 11 | נעלי עור | נועלים נעלי בד, גומי או נעלי בית |
| 12 | לימוד תורה | לא לומדים תורה בימי השבעה |
| 13 | אמירת תהילים | מחלוקת בין הפוסקים |
לא יושבים על כיסא אלא על הרצפה או על שרפרף נמוך.
במשך שבעת ימי אבל לא עובדים. במדינת ישראל עובדים שכירים יכולים לקבל תשלום בימי אבל, מידע נוסף באתר כל זכות.
נמנעים מלכבס בגדים בכל שבעת ימי האבלות.
אדם אבל לא שואל בשלום אחרים, וגם אחרים לא שואלים בשלומו.
לכתחילה לא מחליפים בגדים במשך השבעה, אלא משתמשים בבגד הקרוע במהלך כל שבעת הימים. אם נוצר צורך מיוחד להחליף את הבגד, יש חילוק בהלכה בין המצבים השונים:
| האבל מתאבל על | הדין בבגד החדש |
|---|---|
| אביו או אמו | צריך לקרוע גם את הבגד החדש שהחליף. |
| שאר קרובים | לא צריך לקרוע את הבגד החדש שהחליף. |
אם יש צורך, מותר לָאָבֵל להחליף את הבגדים שצמודים לגוף, לרבות גופייה, תחתונים וגרביים.
אסור לָאָבֵל להתרחץ. על פי ההלכה הפשוטה, וכן כתוב בשולחן ערוך, יש חילוק בין המצבים הבאים:
| אופן הרחיצה | הדין |
|---|---|
| מים חמים | אסור לרחוץ אפילו באופן חלקי. |
| מים קרים | האיסור הוא רק באופן שרוחץ את כל גופו. |
| פנים, ידיים ורגליים במים קרים | מותרת. |
השולחן ערוך כתב שאם היה מלוכלך, בטיט או בצואה, מותר לאבל להתרחץ כדרכו.
במצב שהאבל מרגיש שלא בנוח עקב זיעה, במיוחד בימים החמים, יש הסוברים שזהו מצב של לכלוך המתיר רחיצה ואפילו במים חמים, ובלבד שלא תהיה רחצה לשם תענוג. ישנם המחמירים ולא מתקלחים בשום אופן.
יש להימנע מלסוך על הגוף שמנים וכדומה. זהו איסור סיכה.
באופן כללי לא מתאפרים בשבעה, למעט כלה סמוך לחתונה או בוגרת בתקופת נישואין. ראו ערך מורחב, האם מותר להתאפר בשנת אבל.
הלכה להימנע מיחסי אישות בכל זמן השבעה, אבל אין בעיה ביחסי אישות לאחר שבעה.
לא מסתפרים ולא מקצצים ציפורניים.
לא משתמשים בנעלי עור בימי השבעה. ניתן להשתמש בנעלי בד או גומי או נעלי בית.
לא לומדים תורה בימי השבעה, מכיוון שלימוד תורה גורם לשמחה, כמו שנאמר בתהילים "פיקודי ה' ישרים משמחי לב".
יש מחלוקת בין הפוסקים האם מותר לקרוא תהילים בשבעה.
אדם שרגיל לומר תהילים בכל יום יש לו יותר סברא להקל, כי גם מבין האוסרים לומר תהילים בשבעה יש שהסכימו שמי שרגיל בכל יום לקרוא תהילים כן מותר לו. מקור: פני ברוך סימן ט"ז סעיף ה'.
ביום השביעי של האבלות בבוקר אפשר לקום מאבלות השבעה. נזכיר כי יום הקבורה נחשב להיות היום הראשון של השבעה, גם אם הקבורה הייתה לקראת סוף היום סמוך לשקיעה.
אם הקבורה הייתה ביום שני, אז סיום השבעה יהיה ביום ראשון.
נוסח הקימה שאומרים המנחמים לָאָבֵל:
"לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ". וכתיב, "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ".
לאחר אמירת נוסח הקימה משבעה מסתיימת תקופת השבעה, והאדם האבל מותר לו לעשות את כל הפעולות שהיו אסורות בכל שבעת הימים.
אם הקבורה הייתה ביום ראשון, אזי היום השביעי יחול בשבת, ולכן הקימה מהשבעה תהיה בשבת. אבל כפי שכתבנו כבר, ביום שישי מפסיקים את האבלות מפני כבוד השבת.
נוהגים בערב שבת לעצור את האבלות זמן מה קודם השבת. ישנם חילוקי דעות לגבי השעה המדויקת.
המנהג שכבר כשעה ורבע קודם השקיעה להתארגן לכבוד השבת, ולקום מהישיבה על גבי הארץ, להחליף בגדים וכו'.
ישנן שיטות נוספות בזמן המדויק: יש המחמירים לחכות עד שיהיה חושך, כלומר צאת הכוכבים, ויש המקילים כבר מזמן מנחה קטנה, זמן הלכתי המשתנה בין העונות השונות, וניתן להתעדכן בלוח זמני היום.
נוהגים להקל וללבוש בגדי שבת, למרות שהרמ"א בשולחן ערוך כתב לא ללבוש.
מצינו מחלוקת בין פוסקי ההלכה אם מותר להתקלח במים חמים פניו ידיו ורגליו לכבוד שבת, תוכלו להרחיב בנושא כאן.
התשובה הקצרה היא שיושבים שבעה גם בשבת, רק שלא נוהגים במנהגי אבלות בפומבי משום כבוד השבת, אֲבָל השבת נספרת כחלק מימי השבעה.
| מה שמפסיקים בשבת | מה שממשיכים גם בשבת |
|---|---|
| לא יושבים על הרצפה, לא לובשים בגד קרוע, אפשר לצאת מהבית ואין את המגבלות של הלכות השבעה. | מגבלות שמראש הן כלפי האדם בינו ובין עצמו ולא נראות לאחרים:
|
ראוי לציין שהעובדה שלא נוהגים בהלכות אבלות באופן פומבי בשבת לא פוגעת בכבודו של נפטר.
גם אם חל ראש חודש באחד מימות השבעה, יושבים באבלות כפי כל ההלכות דלעיל.
לא יושבים שבעה בחגים הבאים:
אם הקבורה אירעה בחול המועד סוכות או פסח, לא יושבים שבעה בחול המועד, אלא ממתינים לצאת החג ואז מתחילים לשבת את השבעה.
אם הקבורה אירעה לפני כניסת החג, אז הדין יהיה כדלהלן בפסקה הבאה.
אם התחילו לשבת שבעה לפני החג, פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור או סוכות, החג מבטל את האבלות.
על ידי כך שנהגו באבלות אפילו שעה אחת, נפטרו האבלים מהשבעה, ואין צורך להשלים את הימים הללו אחרי החג.
שהאבל הספיק לנהוג מנהג מהאבלות. אבל אם לא נהג כלל עניין של אבלות, לדוגמה שלא ידע מהפטירה טרם כניסת החג, לא אומרים שחג יבטל אבלות.
יש מחלוקת אם מותר לרחוץ כדרכו בערב חג:
| המנהג | הדין |
|---|---|
| ספרדים | דין איסור רחיצה עומד בעינו עד הלילה, ואז ניתן להתקלח בחג בכפוף להלכות רחיצה ביום טוב. |
| אשכנזים | ניתן להתרחץ בערב החג סמוך לחשיכה. |
שאר הלכות אבלות בערב החג נוהגים בהם עד חשיכה, כמו לדוגמה ישיבה על הרצפה והאיסור לנעול נעלי עור.
כל מה שאמרנו על ביטול הלכות אבלות בעקבות חג, זה רק כלפי ההגבלות השונות של האבלות. אבל המנהגים שעושים לעילוי נשמת הנפטר נשארים בעינם ולא מתבטלים, לדוגמה הדלקת נר נשמה וכל דבר שעושים לעילוי נשמתו.
דיני אבלות שבעה מתחילים מיד בעת הקבורה.
לפני הקבורה אמנם אבלות לא מתחילה, אבל האבל בגדר אונן, שחלים עליו ציוויים אחרים.
ישנם מצבים חריגים שעל פי קריטריונים מסוימים בהלכה יש להתחיל שבעה לפני הקבורה.
לדוגמה, אם המת מובא לקבורה בעיר אחרת רחוקה וחלק מבני המשפחה נשארו במקומם, אזי אותם אלו שנשארו יתחילו שבעה מעת שיחזירו פניהם מההלוויה, ואלו שהולכים עם המת לעיר הרחוקה יתחילו מעת הקבורה.
אם גדול הבית הוא זה שהלך לקבור, אזי אף אלו שנשארו במקומם נגררים אחריו.
מכיוון שיש עוד פרטים רבים שלא הובאו כאן, וכן חילוקי דעות בכל מיני מצבים, אם נתקלתם בשאלה בנידון יש להתייעץ עם רב מוסמך.
גדולי עולם נחלקו בנידון מתי יש להתחיל את ישיבת השבעה.
בניגוד לדין הקודם, שבו הייתה שהות לקרובים להתעסק עם המת, כאן הקרוב כלל לא התעסק עמו, מכיוון שהקבורה קרתה בחוץ לארץ.
| השיטה | מתי מתחילים שבעה |
|---|---|
| שיטה א' | מקרה זה חריג, ומכיוון שלא התעסק עם המת יש לחכות לקבורה שתהיה בחוץ לארץ בעוד מספר ימים, ואז להתחיל את השבעה. |
| שיטה ב' | גם במקרה הנוכחי יש להתחיל שבעה מיד, אף קודם הקבורה. |
כמובן שיש להתייעץ עם רב מוסמך במצבים מעין אלו.
השבעה מתחילה ביום הקבורה, והוא נספר כיום הראשון מתוך השבעה, גם אם הקבורה הייתה סמוך לסוף היום. אם הקבורה הסתיימה לאחר שהחשיך, מתחילים לספור מלמחרת.
שבעה ימים מעת הקבורה. יום הקבורה נמנה כאחד מהם, ולכן הקימה מהאבלות היא בבוקרו של היום השביעי. לדוגמה, קבורה ביום שני מסתיימת בשבעה ביום ראשון.
על שבעת הקרובים: אב, אם, בן, בת, אח, אחות ובן או בת זוג. כל אחד מהם חייב באבלות, לרבות הורים שאיבדו את ילדם בחייהם.
לכתחילה ראוי לשבת בבית המנוח, ובמיוחד בגלל התפילות שנערכות שם במניין. אך אם הדבר לא מתאפשר לכל בני המשפחה או לחלקם, מותר לשבת שבעה גם במקום אחר.
לא יוצאים מהבית שלא לצורך. הקלו לצאת בלילה כשיש צורך גדול, ללון בבית אחר אם קשה לישון במקום השבעה, ובמצב של צורך גדול מאוד או נזק כספי אפשר לצאת אפילו ביום.
רחיצה במים חמים אסורה אפילו באופן חלקי, ובמים קרים האיסור הוא רק ברחיצת כל הגוף. רחיצת פנים, ידיים ורגליים במים קרים מותרת. במצב של לכלוך ממשי, ויש הסוברים גם בזיעה מטרידה בימים חמים, יש מקום להקל, ובלבד שלא לשם תענוג.
נחלקו בזה הפוסקים. יש אוסרים מפני שתהילים בכלל לימוד תורה, ויש מתירים במיוחד למי שאומר אותו כתפילה ובקשה. מי שרגיל לומר תהילים בכל יום יש לו יותר מקום להקל.
יש בזה מחלוקת. לשיטה אחת האבל עדיין לא יוצא מביתו, ולשיטה שנייה יש לצאת ולחפש מניין אפילו במקום רחוק, משום שאמירת הקדיש בשבעת הימים נחשבת דבר האבד.
כן, השבת נמנית כאחד מימי השבעה, אך לא נוהגים אבלות בפומבי מפני כבוד השבת. לא יושבים על הרצפה, לא לובשים בגד קרוע ואפשר לצאת מהבית. איסורים שבינו לבין עצמו נשארים, כמו יחסי אישות, לימוד תורה ורחיצה.
כן. ראש חודש שחל באחד מימי השבעה אינו מפסיק את האבלות, ונוהגים בכל הלכות השבעה כרגיל.
לא. אם הקבורה אירעה בחול המועד סוכות או פסח, ממתינים לצאת החג ורק אז מתחילים לשבת שבעה. אם התחילו לשבת לפני החג, אפילו שעה אחת, החג מבטל את השבעה ואין צורך להשלים את הימים.
אין שומעים לו ויש להתאבל כפי ההלכה. אין לאדם אפשרות לבטל את דין האבלות, ובנוסף האבלות של הקרובים מקלה על דינו של הנפטר בשמים.
לא. ביטול האבלות בעקבות החג נוגע רק להגבלות שעל האבלים. כל מה שעושים לעילוי נשמת הנפטר, כמו הדלקת נר נשמה ואמירת קדיש, נשאר בעינו.
מסתיימות ההגבלות של שבעת הימים, אך נמשכים איסורי השלושים. נוהגים לעלות לקבר עם מניין, לומר שם תפילות ופרקי תהילים, ולהמשיך באמירת קדיש לאורך תקופת החיוב.
מתקשים לומר קדיש במניין שלוש תפילות ביום? אנו בקדיש לנשמה נאמר קדיש שחרית, מנחה וערבית, ונלמד משניות לעילוי נשמת יקירכם.