הלכות אבלות סימן שפ

המקור

גמ' מועד קטן ת"ר אלו דברים שהבל אסור בהם {א-ו} המפרטים להלן וכתב הטור שכל הדברים הבאים נלמדים מהפסוק, וכל הדברים הבאים הובאו להלכה בשו"ע סעיף א' כהקדמה חשוב לציין שהרבה מההלכות נלמדים מכך שה' אמר ליחזקאל שבימי החורבן כולם יהיו אבלים ולא יהיה מנחמים ולכן לא ינהג מנהגי אבלות הנהוגים בימי אבל פרטי, הקב"ה פרט לו את כל המנהגים ולמדנו מכאן מה כן אסור לאבל

א.מלאכה= כתוב בעמוס פרק ח' פסוק י' והפכתי חגיכם לאבל ולמדו בגמ' מה חג אסור בעשית מלאכה אף אבל אסור

ב. רחיצה= לשוע כל שבעה ולרמא כל שלושים, כלהלן המקור של סיכה ורחיצה בכלל סיכה

ג. סיכה=מזה שאומר יואב לאשה בעת אבל "אל תסוכי שמן"

ד.נעילת הסנדל =ה' אמר ליחזקאל "ונעליך תשים ברגליך" מכלל שהאבל אסור בנעילה

ה.תשמיש המיטה=המקור שדוד נחם את בת שבע אשתו ולאחר ימי אבל טיבוא עליה מכלל דמעיקרא אסור

ו. לימוד תורה=אמר ה' ליחזקאל "האנק דום"

ז.שאילת שלום= אסור לאבל לשאול שלום אחרים המקור שה' אמר ליחזקאל האנק דום

ח.כביסה=לשו"ע רק בשבעה ולרמ"א כל שלושים,  המקור=יואב אומר לאשה לבשי נא בגדי אבל

ט.עטיפת הראש=המקור ה' אמר ליחזקאל ולא תעטה על שפם -משמע שאבל צריך לעטף ראשו אמנם כיום לא נוהגים בכך

י כפית המיטה=המקור גמרא במועד קטן 

יא. איסור להניח תפילין=ביום הראשוןמכך שה' אמר ליחזקאל פארך=תפילין חבוש עליך

י"ב. גיהוץ=מועד קטן

יג תספורת=מועד קטן

יד שמחה =המקור מועד קקן אבל נכנס לשמחה על כל המתים לאחר שלושים ועל אביו ואמו לאחר שנים עשר חודש

טו. איחוי קרע=עצם חיוב הקריעה נלמד מזה שה' אמר לבני אהרון ובגידכם לא תפרומו מכלל דאבל דעלמא צריך לקרוע , לאחר הקריעה אסור לאחות את הקרע לשוע-כל שבעה ולרמא כל שלושים המקור לכך גמרא מועד קטן , על כל המתים שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלושים ועל אביו ואמו שולל לאחר שלושים ואינו מאחה לעולם

סעיף ב'

כתב רמא להתיר לכתוב בימי אבל כמו שהתירו במצבים מסויימים בחול המועד 

סעיף ג

כתב השוע כמו שאבל אסור במלאכה כך אסור בסחורה, 

סעיף ד'

סעיף ה'-נושא הסעיף מלאכת דבר האבד על ידי אחרים

אבל בדבר האבד מותר לעשותו על ידי אחרים אפילו במלאכות שיש בהם טורח ואפילו במעשה אומן

דין דבר האבד שלא ניתן לעשות על יד אחרים

הרמא בהפסד מרובה הקל כרמבן ושאין הפסד מרובה הקל כראבד

סעיף ו

פסק השוע שמותר למכור ולקנות סחורה לצורך עסק

מקור לכך בירושלמי-מתיר למכור/לקנות משיירות 

ונחלקו הראשונים

הראש-מתיר בכל מקרה למכור ולקנות 

הרמב"ן – מתיר למכור סחורה שתיהיה מוזלת כי זה דבר האבד

אבל לקנות מתיר רק חצורך אישי ולא לעסקי מכיון מניעת רווח לא מתיר בימי אבל ל

שוע פסק כראש 

הסביר השך מכיון ששירות זהו דבר שאינו מצוי לכן היקלו

סעיף ח

דין הלווא בריסית

שוע פסק שמותר להלוות בריבית משום שהוי דבר האבד