סימן שצ"ז-שצ"ח
דיני עדות לנהוג על פיהם, דין אבלות דאוירייתא או דרבנן
על סמך איזה עדות נוהגים אבלות?
למרות שבכל התורה כלל בידינו "ע"פ שני עדים יקום דבר"
לגבי דין אבלות מספיק עדות קלה מכיון שזהו מלתא דעבידא לאיתגלויי (דבר העתיד להתגלות אנשים לא משקרים בו)
מקורות:
גמרא ראש השנה כ"ב: – בעדות של קידוש החודש אפילו איניש דעלמא יכול להעיד.
גמרא יבמות צ"ג: עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק
מו"ק כ. -ר חייא שפגש את רב ושואל אותו האם אבא /אמא קיימים שהם היו אח ואחות כלפיו
רב עונה בדרך רמיזה שמתו ולמרות זאת ר חייא נוהג דיני אבלות.
שמע מגוי שמת אביו האם מתאבל?
שיטת השו"ע כדעת הרמב"ן – באופן שהגוי מסיח לפי תומו אפשר לסמוך על דבריו אבל אם מתכוון להעיד לא סומכים על גוי. כמ"ש "אשר פיהם דבר שווא".
הבית יוסף הביא שיטה – שמתאבלים על סמך גוי גם שהוא התכוון להעיד.
האור זרוע-אין מתאבלים כלל ע"פ גוי
האם מתאבלים על סמך ידיעה שהתפרסמה בעיתון של גוי? / גוי ששלח מכתב
הביאו האחרונים סברא לסמוך על דברי הגוי וכן להתאבל מכיון
- מלתא דעבידא לאיגלויי
- כיון שאינו מכיר לישראל לא מסתבר שמשקר שלמה יוציא הוצאות לדואר במקרה ששולח מכתב
- חזקה על אומן שלא מרעי חזקתיה- וכן אם פרסם בעיתון חזקה שזה אמת
מה דין בספק האם חי או מת
הלכה סעיף ב שני עדים מעידים שמת ושנים מעידים שלא מת אינו מתאבל מספק הלכה ברורה שאין מתאבלים מספק ועדים חוששים שמא עדין חי הוא והסיבה לכך
כתב הט"ז מכיון שזה ספק יש להקל והש"ך כתב שמעמידים אותו על חזקת חי
אדם קבל מכתב שמת קרובו אבל לא יודע מתי נפטר כיצד ינהג?/ (ברור שמת ספק מתי מת)
מחלוקת גדולה בין הב"ח והש"ך לט"ז
שיטת הב"ח והש"ך – שיש וודאות שמת אבל הספק מתי מת מעמידים את הדבר שמת כמה שיותר מאוחר ולכן יש לו להתאבל מכיון שיש לקרובו חזקת חי גם שמוצאים אותו מת תולים הדבר שמת כמה שיותר מאוחר.
הוכחה לדבר- גיטין כ"ח. המביא גט והניחו בחזקת זקן או חולה השליח נותן לאישה את הגט בחזקת שהוא חי משמע שיש חזקת חיים ולא אומרים שמא מת הוא וה"ה כאן שגם שמת תלינן שמת בשלב מאוחר.
יש לציין: אם כותב המכתב ת"ח א"צ להתאבל כי בפשטות ת"ח מוציא דבר מתוקן על ידיו
שיטת הט"ז- במצב וברור שמת רק השאלה מתי מת לא שייך לומר חזקת חי שהרי השתא הוא מת. כל עניין של חזקת חיים זה במצב ויש ספק האם מת או חי אבל אם ברור שמת לא נאמר השתא הוא מת אלא נאמר שממזמן ומת ובמקרה ויש ספק האם זו שמועה קרובה או רחוקה יהיה פטור מאבלות.
הוכחות:
- פסחים צ"א. – שחטו קרבן פסח וצרפו אליו אדם שמפנה גל אבנים שנפל על אדםוצאו מת -חייב לעשותצ פסח שני מכיון שלא היה מעיקרא בכלל המינויים כי מסתמא היה טמא שואל תוס' במקום למה לא אמרינן שעכשיו הוא מת אבל מעיקרא היה חי עונה תוספות מכיון שאינו אותו שמת אמרינן מעיקרא מת וה"ה כאן ( דחיית הש"ך – >> אין לדמות כי כאן יש ריעותא שנפלו אבנים.
- כתובות ע:ו המחליף פרה בחמור ולא הספיק למשוך בעל הפרה עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת קניין החליפין >> מדוע? >> מוכיח הט"ז שכיון שמצאנו את החמור מת אמרינן מתחילה היה מת אלא א"כ יביאו ראיה להפך וה"ה כאן (דחיית השך >> הסיבה שכאן צריך להביא ראיה כי יש חזקה הפכית.
- הלכה באבן העזר לא ניתן להתיר אשה על סמך עדות שיש גבר שמת שהוא בעלה אם עבר 3 ימים מהמוות כי אחרי 3 ימים גוף האדם מתעוות במקרה ויש ספק אם עברו 3 ימים פסק השו"ע שמחמירים גם מפה מוכיח הט"ז שלא אומרים חזקת חי אלא כיון שמת אמרינן שעבר יותר מ 3 ימים (השך דוחה 1. כאן לא שייך חזקת חי שהרי יש ספק אם בכלל מת וחזקת חי משמעותה לאסור את האשה 2. יש חזקה נגדית של איסור אשת איש
אדם קבל מכתב שמת פלוני ויש ספק האם הוא אביו או רבו ואז הוא אב של אדם אחר מה דין?
אם הספק הוא רק כלפיו ולא כלפי יהודי אחר בעיר
קריעה בכל אופן יקרע אבל אבלות גיהוץ ותספורת ספק דרבנן לקולא
אבל אם הספק בין שני יהודים בכל מקרה יתאבלו שניהם שלא יהיה תרתי דסתרי ולא שייך ספק להקל .
אם יש ספק כפול 1. האם אביו 2. האם עבר שלושים יום בכזה מקרה מוסכם לא להתאבל
אדם ששמע שקרובו מת והורו לו כיון שיש ספק אם בתוך ל' או אחר ל לא להתאבל ואחר כך נודע לו שבתוך ל היה
שיטת הט"ז והש"ך מכיון שנודע לו בתוך 30 עכשיו עבר 30 הלכה ברורה שבמצב ולא התאבל ועברו שלושים יום לא ישלים
סימן שצ"ח-מה נקרא יום ראשון שלגביו נחלקו האם חיוב אבלות בו דאורייתא וכלפי אלו קרובים המחלוקת?
יום ראשון בנידון בצירוף ב' תנאים 1. רק שהוא יום מיתה וקבורה 2. רק עבור שבעת קרובים אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו אבל לא על הקרובים שהוסיפו רבנן שהם
1. אחיו ואחותו מאמו
2. אחותו הארוסה
3. אחותו אנוסה או מפותה
סיכום השיטות אבלות דאורייתא או דרבנן?
שיטת השו"ע ריף רמב"ם – רק יום ראשון דאורייתא והמקור לכך של דין אבלות ים ראשון מדברי התורה בסיפור של נדב ואביהוא "ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני השם" ולמדנו שדין תורה אונן ביום הראשון למיתה אסור בכילת קדשים
שיטת הי"א בשו"ע, וכן השו"ע בשצ"ט ר"ת ר"י,רא"ש – אבלות גם יום ראשון היא מדרבנן שהרי הלכה כדברי המיקל באבל , ולשיטה זו אין לזה קשר לדין אנינות של תורה שהוא הולך על איסור קדשים כל יום ראשון של מיתה.
— חשוב לציין שיש הסוברים שאבלות כל שבעת ימים היא דאורייתא כמ"ש בחומש בראשית "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" אבל לא מצינו כדעה זו להלכה.
הנפק"מ אם דאורייתא או דרבנן?
- תושב חול שמתו נקבר ביום טוב שני האם יתאבל? למ"ד דאורייתא יתאבל כיון שאבלות דאורייתא דוחה עשה של דבריהם, למ"ד דרבנן לא יתאבל כיון שאבלות דרבנן ואינה דוחה שמחת יום טוב.
- מת אבי החתן או אם הכלה לפני החופה הלכה בסימן שמ"ב שדוחים את הקבורה ומקדימים את החתונה ובעילת מצווה, השאלה האם יהיה מותר להתעסק בדברי שמחה? למ"ד אבלות דאורייתא לא יתעסק בדברי שמחה שהרי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה וכך הט"ז הביא בשם הר"ן. אבל הש"ך כתב פסק שמותר להתעסק בדברי כיון שקי"ל אבלות יום ראשון דרבנן
- גר שנתגייר עם אמו יש מי שאומר למ"ד אבלות דאורייתא יתאבלו זה על זה