סימן שצ"ב

איסור נישואין כל 30 יום

כעבור כמה זמן מהאבלות מותר לאיש או לאשה להינשא האם יש נפק"מ במצבים מיוחדים?

נאמר בגמרא מו"ק כ"ג . ת"ר כל שלושים יום לנישואין -שאסור להתחתן.

בביאור הגמרא יש מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן .

שטת הרמב"ם וכן פסק השו"ע: כל האיסור הוא רק לנישואין אבל אירוסין מותר אף ביום הפטירה, כן מוכח מדברי הגמרא שכתבה נישואין 

ועוד מוכח מהירושלמי שמוכח להארס בתשעה באב שמ יקדימו אחר וה"ה כאן דלא גרע מאבלות דתשעה באב

 מצד שני ישנה גמרא ביבמות שרב יוסי אומר שאשה שהתאלמה צריכה לחכות 30 יום עד שיהיה מותר להארס, הרמ"ם מסביר שאין להקשות משם כי 1. שיטת ר יוסי יחידאה ולית הלכתא כוותיה 2.גם ר יוסי אסר דווקא אירוסין עם סעודה אבל בלי סעודה הוא התיר.

שיטת הרמב"ן וראש וכן פסק הרמ"א:  כל שלושים יום אסור גם להארס ודברי הגמרא לאיסור נישואין לא דייקה בלשונה אלא ה"ה אירוסין.

וישנם שני היבטים בהסברת העניין:

הרמב"ן כתב – חידוש הגמרא לאסור נישואין שהיה ה"א להתיר משום פריה ורביה קמ"ל לאסור.

הרא"ש כתב – הגמרא חדשה שלאחר 30 יום יהיה מותר נישואין ולכן אמרה 30 יום לאסור נישואין לא כדי לחדש את דין האיסור שזה פשוט ואפילו להארס אסור, אלא היה ה"א לאסור כל שנה קמ"ל שיהיה מותר לאחר 30 יום

הוכחה נוספת: מוכח מרב יוסי בגמרא ביבמות שהבאנו קודם

ולגבי ההוכחה מתשעה באב אין ללמוד משם שהתירו להארס נכיון שזה אבלות ישנה ואין ללמוד על אבלות חדשה שחמורה ביותר.

כמה זמן ימתין אדם מפטירת אשתו כדי לישא אשה אחרת ובאלו אופנים פטור מלחכות שיעור זה?

בגמרא מו"ק כ"ג. שיטת ת"ק אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלושה רגלים 

רבי יהודה אומר 2 רגלים

מצינו מספר סיבות למה לחכות :

  1. שלא ישכח אהבתו הראשונה במשך 3 רגלים
  2. נתנו שיעור זמן שישכח את אשתו הראשונה בכדי שלא יהו ב דעות במיטה אחת
  3. שלא יחשדו אותו ששמח במיתת אשתו הראשונה

פסק השו"ע כשיטת ת"ק לחכות 3 רגלים 

הדין הנ"ל נאמר דווקא לבעל עבור אשתו, אבל להפך אשה לא צריכה לחכות ג רגלים אלא 3 חודשים בלבד משום הבחנה עבור תינוק שיוולד, הט"ז הביא מנהג שיש נשים שמחכות שנה שלימה על בעליהן אבל לא רואה סמך למנהג הזה

האם ראש השנה ויו"כ נמנים במספר הרגלים?

מצינו מחלוקת

שיטת האגודה : ראש השנה ויו"כ נמנים ברגלים לעניין הנ"ל

הט"ז:  צטט את דברי האגודה ואלו נקודות הכסף תמה על הט"ז שהרי רוב הפוסקים חלוקים עליו.

הבאר היטב: כתב שלפי מה שכת"ב הרמ"א שרבים נוהגים להקל יש מקום לסמוך על האגודה

שיטת הרמב"ן והשו"ע : ראש השנה לא נמנה במניין הנ"ל שתי סיבות לדבר 1. ימים נוראים לאו ימי שמחה 2. העניין שישכח אהבתו הראשונה ולכן צריך דווקא בשיהוי זמן

מצבים מיוחדים בהם הקלו:

  1. אם לא קיים מצוות פריה ורביה 
  2. יש לו בנים קטנים שזקוקים לאמא שתטפל בהם (שני המקרים ע"פ גמרא מו"ק "הניחה לו בנים קטנים מותר לישא לאלתר)
  3. אין לו מי שישמשנו (ע"פ ירושלמי)
 

לשו"ע במקרים הנ"ל שהיקלו יש לחלק בין אירוסין שמותר אף ביום המיתה לנישואין/לכנוס מותר רק לאחר 7 ימים, ואלו לבוא עליה מותר רק לאחר 30 יום חוץ ממצב שלא קיים פריה ורביה יכול לאחר 7 ימים.

בניגוד לב"ח ט"ז וש"ך שגם להארס צריך לחכות 7 ימים.

סיכום שיטות הראשונים:

שיטת הרמב"ן גם במקום שהיקלו להתחתן לאלתר כונס ובועל דווקא לאחר 30 יום בכל המצבים .

רמב"ם – כונס מיד (2 הבנות ברמב"ם האם מיד בתוך שבעה או לאחר שבעה) בועל לאחר 30 

שו"ע כראב"ד ורא"ש – מי שלא קיים פריה ורביה >> כונס ובועל לאחר שבעה

מי שיש לו בנים קטנים/אין לו מי שישמשנו >> כונס לאחר שבעה ובועל לאחר 30.

קולת הרמ"א

ע"פ קולת הגמרא שאין לו מי שישמשנו מותר להתחתן. רבים מיקלים בעניין זה, גם אם מדובר באיש עשיר אבל לא נעים לו שישרתוהו ובתו וכלתו לא פנוים לשרתו.

אך בעל נפש יחוש לעצמו

הפתחי תשובה הביא מחלוקת אחרוינם בהבנת הרמ"א

שיטת חינוך בית יהודה > מיקלים דווקא בצירוף ב תנאים כשבתו וכלתו אינם אצלו +עברו ב רגלים

ואלו השבות יעקב היקל בכל מצב כי הדור פרוץ, והמחמיר יחמיר לעצמו אבל לא לאחרים

בדין מי שלא קיים מצוות פריה ורביה וקודם החתונה נכנסה אשתו לאבלות

פסק השו"ע להתיר בקיום 3 תנאים:

  1. חתן לא קיין מצוות פריה ורביה
  2. שידך אותה
  3. הכין צרכי חופה ויהיה לו הפסד

שיטת ר"ת >> מותר לשאת גם בלי הפסד, הרב עובדיה פסק בנידון זה להקל דלא כמו השו"ע.

היתר השו"ע הוא על לאחר שבעה והחידוש שמשום המצווה של הבעל מתירים לאשה להינשא לו למרות שהיא באבל .

דין הרמ"א מי שיש לו בנים קטנים ומתה אשתו שמתחתן עם אחות אשתו

הדין ע"פ הגמרא מו"ק כ"ג . ושם הובא המעשה של יוסף הכהן… 

להלכה מותר להתחתן אתה לש"ך גם תוך שבעה, אולם לעת הישרש יעקב דווקא לאחר שבעה.