סימן שצ"א
איסור שמחה באבלות
איסור שמחה לאבל
גמרא ברורה במו"ק כ"ב: על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר שלושים יום על אביו ואמו לאחר שנים עשר חודש וכך פסק השו"ע סעיף ב להלכה.
מה דין השתתפות בסעודת מצווה שיש בה שמחה
יש מחלוקת ראשונים:
שיטת הראב"ד תוך שלושים יום לאסור לאחר שלושים להתיר.
שיטת הרמב"ן מיד אחר שבעה מותר.
יסוד מחלוקת זו הינה בהבנת הירושלמי שכתב אם היה חבורת מצווה או קידוש החודש מותר והשאלה האם ההיתר בא להתיר בתוך שלושים או מוסב על הסיפא שרק לאחר שלושים
הרמ"א פסק כראב"ד שתוך שלושים אסור לאחר שלושים מותר במצב שאם לא יהיה שם יתבטל המעשה .
יש לציין ששיטת הש"ך שחומרת הרמ"א לחכות שלושים יום היא בין באבלות על אביו ואמו ובין באבלות על שאר קרובים בניגוד לבח שחלק .
דין סעודות מריעות
מצינו בגמרא וכך נפסק להלכה שמותר להשתתף בסעודות מריעות בקיום ב תנאים
- על שאר קרובים 2. שחייב לפרוע סעודה אבל ליזום סעודה חדשה (אריסותא) יהיה אסור.
מה דין השתתפות אבל בסעודת פדיון הבן וברית מילה?
הרמ"א בסעיף ב' דן בנושא -הנידון הוא השתתפות בסעודת מצווה שאין בה שמחה
הרמ"א צטט 2 דעות דעה א' – מתירה אפילו תוך שבעה להשתתף בסעודות האלה (תוך שבעה כמובן שלא יצא מביתו לאחר שבעה בכל מצב)
דעה ב' – לאסור בסעודת ברית מילה- כי סעודת ברית מילה נחשב שמחה כמ"ש "שש אנכי על אמרתך" > אם נדייק בעצם היא לא חולקת על עצם הדין של השתתפות בסעודות שאין בהם שמחה אלא אומרים שזה נחשב שמחה.
הכרעת רמ"א : המנהג לא לאכול בשום סעודות גם כאלה שאין בהם שמחה חוץ לביתו, אבל בתוך ביתו יכול קיין סעודות מצווה שאין בהם שמחה.
חשוב לציין ששיטת הספרדים שלא קבלו את חומרת הרמ"א וכן יכולים להשתתף בסעודות חוץ לבית במהלך שנים עשר חודש בתנאי שזה לא סעודות שמחה.
*כתב הפני ברוך שניתן להשתתף באירועים אלו שלא בשעת הסעודה
דין השתתפות בסעודת סיום מסכת
נידון זה לא הובאה ברמ"א אבל הרמ"א כתב בפירוש שאין להשתתף בכל סעודה גם לא כאלה של סעודות מצווה.
ונראה שהתשובה לשאלה זו תלויה במחלוקת שהביא הרמ"א בדין סעודות מצווה שאין בהם שמחה אבל דינא פסק הרמ"א להחמיר .
הפני ברוך צטט ב דעות ופסק להחמיר, אחרונים אחרים כן מתירים להשתתף אף בסעודות אלו .
בעל הברית או מוהל אבלים האם מותר להשתתף בסעודה
אלא שנחלקו:
לב"י- ההיתר אף תוך שלושים
לרמ"א ההיתר דווקא לאחר 30
הט"ז הבין פשט ברמ"א שיש לחלק :
אבל על שאר קרובים יש להתיר לאחר שבעה .
על אביו ואמו -לאחר 30 יום
בר מצווה של בנו
הדגול מרבבה רוצה להתיר להשתתף כמו סעודות מצווה ללא שמחה וכמו שלמדנו בסיום מסכת, אכן לפי מנהג הרמא לאסור יש לדון האם היתר הדוגל מרבבא הוא לפני המנהג או שאפילו למנהג רוצה להתיר
יש אוסרים ואומרים שאפילו מאן שמתיר סעודות סיום מסכת זה דווקא משום שהשמחה היא מפני גמרה של תורה אסל בר מצווה וודאי לאסור
ובלאו הכי הרי יש מנהג הרמ"א
הפני ברוך להלכה החמיר בכך
השתתפות בסעודות מצווה בשבת
האחרונים הובא בפני ברוך נחלקו בכך יש המתירים בשבת למרות שבחול אסור, ויש אוסרים. הפני ברוך לא הכריע בנידון
האם מותר לאבל תוך שבעה או שלושים להיות נוכח בחופה?
מחלוקת גדולה בראשונים הובאה בב"י וגם בשו"ע הביא ב' הדעות.
1. יש מתירים להיכנס לחופה שלא בשעת אכילה לשמוע הברכות בשם הרבה ראשונים
2. יש אוסרים להיכנס לחופה להיכנס לחופה אלא עומד בחוץ ושומע את הברכות שאז מותר לכו"ע
השו"ע הביא את שתי הדעות בשם יש ולא כצב להכרעה , אבל בב"י החמיר כשיטת האוסרים כיון שגם הרמב"ן וברא"ש ככה פסקו. ובלאו כי יש כלל יש ויש הלכה כיש אומרים בתרא.
כמו כן יש לציין שהשו"ע לא הזכיר את הנידון של כניסה לסעודה בלי לאכול
שגם בזה מצינו מחלקות ראשונים יש אוסרים ויש מתירים
ומשמע מהשו"ע שאפילו להשתתף בחופה אסור כ"ש להיכנס למקום אף בלי אכילה שיהיה אסור
דין חופה בבית הכנסת
הרמ"א צטט 3 דעות
- הגהות מימון – מותר מיד אחר שהבעה כי אין שם שמחה
- ראבן וכן פסק רמ"א – אסור עד שלושים יום
- מהרי"ל אסור כל י"ב חודש
דין אכילה עם משמשים בבית המשתה
הרמ"א הביא ב' דעות
דעה א' -להתיר לאכול עמהם בחדר צדי
דעה ב' וכן פסק בעצמו להחמיר לא לאכול בכל מצב
אכילה בליל יארצייט בסעודת שמחה
כתב הרמ"א שאסור לאכול בסעודה שמחה בליל יאצייט שמת אביו או אמא
כתב הלבוש שלא ראה שמנהג הרמ"א מיושם על ידי העם
והשך כתב עליו שלא ראינו אינה ראיה
בנוגע לפועל כף החיים ופ"ת החמירו אבל הרב עובדיה החמיר רק בשנה ראשונה אבל בשאר השנים אין בעיה.
האם מותר לאדם אבל ללוות חתן לעמוד תחת החופה
יש לציין שבמצב ואבל על שאר קרובים יש מחלוקת בין הט"ז לש"ך האם גם פה מחמירים בתוך שלושים הט"ז מיקל, השך מחמיר.