סימן ש"צ
איסור גילוח באבלות
יסודות דין איסור גילוח
הלכה שאבל אסור בגילוח השערות
המקור לכך גמרא מו"ק י"ד: 'מדקאמר להו רחמנא לבני אהרון "ראשיכם אל תפרעו" מכלל דכולי עלמא אסור'.
ע"פ המשנה במסכת שמחות האיסור חל על שער שבו, שער ראשו שער שפתו או זקנו.
דין גילוח שפם
מצינו מקורות סותרים :
ממשנה מסכת שמחות משמע לאסור.
ואלו ממו"ק י"ח. משמע שהתירו לגלח שפה המעכבת את האכילה.
בביאור הסתירה מצינו בשיטות הפוסקים כמה דעות:
שיטת הרמב"ם – אסור לגלח את השפם כל שלושים יום אפילו מה שמעכב האכילה ומה שהתירו במו"ק מדובר על חול המועד.
שיטת הריץ גיאת – שפם המעקב האכילה תוך שבעה אסור וזה הנידון בשמחות שאסרו. לאחר שבעה מותר וזה הנידון של מו"ק שהתירו.
שיטת הרמב"ן – מותר אפילו תוך שבעה לגלוח את השפם המעקב אכילה ומה שאסרו בשמחות זה דווקא את מה שלא מעקב אכילה.
השו"ע פסק כשיטת ריץ גיאת לחלק בין תוך שבעה ללאחר שבעה.
הש"ך הקשה שבב"י פסק כרמב"ם ואלו בשו"ע פסק כרי"ץ גיאת.
התחיל להסתפר והודיעו לו באמצע תספורת על אבל
סעיף ב' בשו"ע פסק שמפני הכבוד מותר לו להמשיך להסתפר.
באיזה מקרה מותר לאבל לגלח בחול המועד ?
באופן כללי הדין של חול המועד שאסור גם כן לגלח אבל מי שיצא מבית האסורים או בא ממדינת הים מותר לו .
במקרה של אבלות מחמירים יותר והלכה היא שרק במצב ויש צירוף של יצא מבית האסורים וכדומה+תכפוהו אביליו מותר להסתפר כדרכו בין בתער ובין במספרים.
במקרה ותכפוהו אביליו בלבד מותר להסתפר לאחר שבעה של ראשון בתער ולא במספרים.
שיעור זמן האיסור של גילוח
הלכה ברורה ע"פ מו"ק כב: על כל המתים מסתפר לאחר 30 יום על אביו ואמו מחכה בנוסף שיגערו בו חבריו.
במקרה והגיע המועד ולא גערו בו חבריו: שיטת השו"ע הרמ"א והרבה ראשונים לאסור ואלו הסמ"ק סבור כל שעברו 30 יום והגיע החג האבל מותר בתספורת אף שלא גערו בו חבריו.
במצב ולא גערו בו מתי מותר להסתפר?
מהרי"ל – שיעור גערה 3 חודשים.
כל בו – שיעור גערה 30 יום לאחר ה-30 הראשונים.
האור זרוע – אף לאחר מספר ימים נחשב שיעור גערה.
השו"ע בסעיף ד' לא הביע דעה במפורש בנידון.
הרמ"א כתב להלכה לחכות 3 חודשים ואף הביא מנהג להחמיר 12 חודש אם לא לצורך כגון שהכביד שערו .
להלכה האשכנזים מחכים 3 חודשים
הספרדים מחכים חודש נוסף לאחר השלושים בלבד
גילוח בתוך שלושים יום
הנודע ביהודה הביא סברא להקל בערב הרגל אם גערו בו חבריו.
הפ"ת בפירוש אוסר לגלח לפני 30 יום
דין איסור תספורת באישה
מצינו מקורות סותרים בגמרא:
יבמות מ"ג. – משמע מתוך הגמרא שתוך 30 יום של אבל מותר לכבס { ולספר לפי גרסא אחת} דין זה הובאה בתוך שיטת רב חסדא להתיר לאלמנה להתארס בתוך 30 יום ק"ו שאם מותר כביסה/תספורת יהיה מותר להארס, ולומד כך מתשעת הימים שכביסה ותספורת חמורים יותר מאירוסים הראיה שבתשעת הימים אסר לכבס ואלו מותר להארס
במסכת שמחות מצינו שאישה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה.
מחלוקת פוסקים:
שיטת רי"ף ורמב"ם והשו"ע – אשה מותרת להסתפר לאחר שבעה כל 30 יום.
שיטת הרמב"ן ורמ"א – בגמרא של יבמות לא גורסים "לספר" ומה שמצינו שאישה מותר לגלח לאחר שבעה מדובר על פניה של מטה כדי שלא תתגנה על בעלה.
א"כ לשיטת רמ"א אסור לאישה להתגלח כמו גבר כל 30 יום.
האם מותר להסתרק?
שו"ע פסק רבנו ירוחם מותר להסתרק אפילו תוך שבעה
י"א -אסור להסתרק כל 30 יום
סמ"ק – מותר להסתרק רק לאחר שבעה.
הט"ז למד שההיתר אף לאיש והאור זרוע כתב שההיתר רק לאישה.
דין נטילת ציפורנים
בגמרא מצינו כשם שאסור לגלח בימי אבל כך אסור ליטול ציפורנים
ר' יוסי מתיר על ידי שינוי
פסק השו"ע כרבי יוסי שאמנם אסור לקצוץ ציפורנים כל 30, אבל על ידי שינוי ביד או בשן מותר.
בדין של שינוי מצינו מחלקות ראשונים:
שו"ע כרי"ף ורמב"ם נאמר תמיד
שלא כי"א – שרק אחר שבעה התירו בשינוי
ושלא כריץ גיאת שההיתר נאמר לתוך שבעה אבל לאחר שבעה מותר אף בכלי.
אישה שארע טבילתה לאחר שבעה מה דינה?
כתב השו"ע תאמר לגויה שתחתוך לה את הציפורן
הרמ"א – לאו דווקא עובדת כוכבים ה"ה ישראלית מותר לבקש ממנה שתחתוך את הצפורנים
כתב הש"ך נגד הרמ"א שיהיה אסור למנות ישראלית לחתוך את הצפורנים שהרי אין שליח לדבר עבירה ושייך פה לפני עיוור… ומה דכתב הש"וע גויה הרי זה בדווקא.
הט"ז: אף לאבלה עצמה מותר לחתוך את הצפורנים עבור הטבילה שהרי זה לדבר מצווה והוכיח הט"ז שיטתו
- בסעיף ה פסק השו"ע שמותר לאישה לגלח שערה ולמה כאן אסר
- גם לרמ"א שאסר הרי פה זה לדבר מצווה ולמה לא להתיר כמו שהתירו למוהל
הש"ך בנקודות הכסף דחה שיטת הט"ז
על שאלה ראשונה כתב שכל מה שאפשר לתקן בשינוי מתקנינן
על שאלה שנייה מה שהתירו למוהל זה רק בשביל שיהיה מחודד לעשות את פעולת המילה