סימן שפ"א

איסור רחיצה לאבל

דין איסור רחיצה לאבל כל שבעה

המקור לאיסור רחיצה במו"ק ט"ו: ולמדים זאת מהנביא שמסופר שיואב אומר לאישה התקועית ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה.

המקורות לכך:

1.רמב"ן בב"י – לא מצינו בתורה לאסור סיכה ולהתיר רחיצה

2. רש"י ככתוב בתהילים "ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו"

3. רמב"ם נאמר "ורחצת וסכת"

מדינא איסור הרחיצה נאמר על שבעת ימי האבלות בלבד אולם הרמ"א כתב שנהגו להחמיר ברחיצה כל השלושים.

מה הם הטעמים לחומרת הרמ"א ומה הנפק"מ להלכה?

בביאור שיטת הרמ"א שהחמיר כל שלושים מצינו מספר הסברים:

דרכי משה בשם האור זרוע:  גזירה משום כיבוס שאסור כל שלושים.

רש"ל בשם אור זרוע: גזירה משום איסור סירוק  למ"ד שאסור כל שלושים (כיום לא נוהג איסור סירוק ולכאורה לטעם זה איסור רחיצה בשלושים לא רלוונטי)

רש"ל:  משום איסור תספורת . (הט"ז הסביר שלא יקשה מדוע במועד לא גוזרים על איסור רחיצה למרות שיש איסור תספורת , משום שזה איסור על כו"ע , אבל הפ"ת תמה למה לא נגזור לפי זה איסור רחיצה גם לאחר שלושים עד שיגערו בו חביריו.

פרטי דין איסור רחיצה

מקור: גמרא תענית י"ג: והלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל שבעה אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר.

פסק השו"ע להלכה: חמין אסור בכל אופן, צונן: כל גופו-אסור. פניו .ידיו ורגליו-מותר

לשיטת רמ"א שמרחיב את האיסור לכל השלושים יש דיון:

פשטות לשון הרמ"א – נהגו לאסור כל רחיצה כל שלושים יום משמע לאסור בין בחמין בין בצונן בכל גווני.

הש"ך גורס ברמ"א בלי המילה "כל" כלומר לאסור רחיצה שלושים יום וכל מה שהרמ"א בא להרחיב זה תוספת ימי האיסור עד שלושים ולא בא להחמיר על רחיצה בצונן.

אלא שיש מחלוקת בהבנת הש"ך מה יהיה הדין לרחוץ כל גופו בצונן

רעק"א- גם לש"ך יהיה אסור רחיצת כל גופו בצונן כמו בימי השבעה שההיתר זה רק על פניו ידיו ורגליו.

אליה רבה- לש"ך מותר לרחוץ כל גופו בצונן.

מה הם המקרים בהם הקלו לרחוץ?

  1. מלוכלך בטיט או צואה מתרחץ כדרכו ואינו חושש (שו"ע סעיף א)
  2. איסטניס- המקור גמרא בברכות שרבן גמליאל רחץ לילה ראשון שמתה אשתו ונימק את נוהגו מכיון שהוא אינו כשאר בני אדם אלא איסטניס. הגדרת איסטניס כתב השו"ע ע"פ הראשונים מי שידוע שהוא מתנהג בנקיות ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבוא לידי מיחוש. (רב האי גאון כתב יבוא לידי סכנה והרמב"ן הסביר אין הכוונה סכנה ממש אלא לידי מיחוש) { לציין שההיתר הנ"ל מבוסס על כך שאבילות לילה ראשון היא מדרבנן אבל למ"ד דאורייתא יש להחמיר ויש לציין שהשו"ע  שהתיר ע"פ הגמרא אבל שיטת רב האי גאון לאסור מכיון שלילה ראשון אבלותו דאורייתא}
  3. יולדת – מקור בדברי הרא"ש. וההיתר מבוסס על כך שזה לרפואה ואם לאיסטניס מותר ק"ו שליולדת יהיה מותר.
  4. מי שיש לו ערבוביא- ביאר הפני ברוך הכוונה כינים 
  5. מי שהיה לו שני אבלויות אחד אחר השני מותר לרחוץ (סעיף ד')
  6. חטטין בראשו משום שזה לרפואה ולא לתענוג.
  7. בוגרת שעומדת להינשא משמע בדיוק  מהשו"ע סעיף ו' שמותרת לרחוץ כל גופה בצונן.

רחיצה בערב שבת

מחלוקת אחרונים: שיטת הרב עובדיה להחמיר כמו כל יום רגיל.

שיטת צרור החיים להתיר אפילו בחמין פניו ידיו ורגליו.

דין טבילת אישה בשבעה

בגמרא תענית כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכיפורים

הנ"ל למ"ד טבילה בזמנה מצווה רב יוסי בר יהודה חולק שלא אמרינן טבילה בזמנה מצווה.

האם אישה טובלת בימי אבלה?

שיטת ר"ת -אישה לא תטבול בימי אבלה-כיון שטבילה בזמנה אינה מצווה.

הגאונים-אשה אבלה יש לחלק: בזמן טבילתה תטבול מכיון שזה מצווה, לא בזמנה לא תטבול.

רמב"ן בשם תוס' -בכל אופן תטבול בלי קשר לדיון האם מצווה או לא מצווה כי זו רחיצה שלא לשם תענוג שמותר

בזמן הזה:

כתב הב"י בשם ר"י שלא טובלים לא ביום כיפור ולא בתשעה באב. הסיבה לכך שאין צורך כיום לטבול מכיון שבעבר היו טובלים עבור טהרות אבל כיום גם ככה האישה אסורה לבעלה משום האבל .

וכלפי העניין שטבילה בזמנה מצווה כתוב בתוס' שגם ככה כיום לא טובלים בזמן כי מחמירים לחכות שבעת נקיים.

פסק השו"ע שאינה טובלת

האם מותר לרחוץ עבור לבישת לבנים בזמן השבעה ימים או הפסק טהרה?

כתב הרמ"א וכ"ש שאינה רוחצת ללבוש לבנים

הביא הט"ז את הרב יצחק הלוי שמבין בדברי רמ"א שרק הרחיצה אסורה אבל לבישת לבנים מותרת.

והקשה על הרמ"א למה לאסור את הרחיצה שאינה לשם תענוג

להלכה שו"ת משאת בנימין וגם הט"ז היקלו לאישה לרחוץ את המקום לצורך לבישת לבנים.

כמובן שלאחר שבעה גם לרמ"א שהחמיר ברחיצה מותר לרחוץ לאישה לצורך.

כיחול ופרקוס:

הגדרת המושגים כיחול= לכחול את העין, פרקוס = 1. מתקנת שערה2. מאדימה את הלחיים

בעיקרון למדנו מהגמרא מו"ק כ: שיש איסור לכחול ולפקוס

סיכום הדינים לשיטת השו"ע:

אשת איש- תוך שבעה אסורה , לאחר שבעה מותרת בכדי שלא תתגנה על בעלה.

נערה-אסורה כל שלושים

כלה שעומדת להינשא -מותרת

בוגרת -מותרת