סימן ש"פ

פעולות שהאבל אסור בהם ואיסור מלאכה לאבל

מהם הפעולות שהאבל אסור בהם בימי השבעה?

  1. תפילין >> אסור להניח ביום הראשון, מקור>> הקב"ה אמר ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דכו"ע אסור.(סימן שפ"ח)
  2. ישיבה>>אסור לישב על גבי כסא אלא חייב לשבת על הקרקע., מקור>>מימרא בגמ' של ר' יהודה בשם רב.
  3. שאילת שלום >> אבל כל שבעה לא שואל בשלום אחרים, מקור>> הקב"ה אומר ליחזקאל האנק דום
  4. מלאכה, אבל אסור לעשות מלאכה כל שבעה, מקור> דברי הנביא בעמוס "והפכתי חגיכם לאבל" 
  5. כביסה, מקור הגמרא במועד קטן ולמדים מהנביא בסיפור עם יואב שאומר לאישה לבשי נא בגדי אבל
  6. יציאה מביתו, אסור כל שבעה מקור גמרא מו"ק כ"ג. אבל כל שבעה אינו יוצא מפתח ביתו.
  7. מטה חייב לכפותה מדינא דגמרא היום לא נוהגים בכך>>מקור -גמרא מועד קטן
  8. תשמיש המיטה> אסור כל שבעה , מקור> גמרא מועד קטן ולמדים מדוד המלך שבזמן שאשתו בת שבעה היתה בימי אבלה לא בא עליה
  9. נעילת הסנדל >>מקור גמרא מועד קטן ט"ו: ולמדים מיחזקאל שהקב"ה אומר לו ונעלך תשים ברגליך מכלל דכו"ע אסור
  10. אסור לשלול את הקרע כל שבעה . מקור> גמרא מו"ק על כל המתים כולם שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלושים וכו'
  11. סיכה > הגמרא למדה מיואב שאמר לאשה אל תסוכי שמן
  12. רחיצה >>בגמרא מועד קטן "אבל אסור ברחיצה" ולמדים שוב כמו סיכה מהנביא בסיפור של יואב בדבריו לאשה התקועית ורחיצה בכלל סיכה
  13. תלמוד תורה>> מקור הגמרא ולמדים זאת מיחזקאל שהקב"ה אמר לו האנק דום

הפעולות שאסורות בימי שלושים

  1. איחוי קרע
  2. שמחה
  3. נישואין
  4. גיהוץ ותספורת

פירוט דיני איסור מלאכה

המקור כפי שכתבנו בגמרא מו"ק ט"ו: למדים בנביא עמוס "והפכתי חגיכם לאבל" מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה

מה דין עני שאין לו מה לאכול?

המקורות: גמרא מו"ק כ"א: אבל ג ימים ראשונים אסור במלאכה ואפילו עני שמתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצנעה בתוך ביתו, (לציין שרוב הפוסקים והשו"ע למדו שהיתר הגמרא הוא לאיש עני שלא כרבי שמעיה שלמד את ההיתר גם לאיש עשיר)

בירושלמי מצינו מחלוקת לגבי עני שאין לו מה לאכול, מוסכם שביומיים הראשונים. אסור לו לעבוד ביום השלישי לת"ק מותר לבר קפרא אסור מכאן ואילך מוסכם שיכול לעשות מלאכה בצנעה בביתו

הסיבות לכך ששלושה ימים ראשונים חמורים יותר

א. בימים אלה הנפש מרחפת על הגוף

ב. ראב"ד -ג ימים ראשונים לבכי אם יעבוד זה ימנע ממנו לקיים את ציווי האבלות

שו"ע סעיף ב' פסק כשיטת בר קפרא שעני אפילו המתפרנס מהצדקה אסור לו לעשות מלאכה 3 ימים ראשונים אבל לאחרי זה מותר לו לעשות מלאכה בצינעה בביתו אבל תבוא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך

האם לאבל עני אומרים שמקצת יום השלישי ככולו?

מחלוקת אחרונים האם אמרינן מקצת היום ככולו כלפי אבל עני לשיטת רעק"א מחמירים ואלו גשר החיים והרב עובדיה מיקלים.

כתיבה

כתב הרמ"א שמותר לכתוב בימי אבלו כמו שמותר לכתוב בחול המועד

מה דין דבר האבד?

מקור >>גמרא מועד קטן י"א: , משנה מי שהפך זיתיו וקרה לו אבל, טוען קורה ראשונה וממשיך אחר המועד משום דבר האבד,

דין היתר דבר האבד נאמר דווקא על חול המועד ואלו על אבל המשנה לא השמיעה במפורש את היתר דבר האבד.

נחלקו אמוראים

שיטת רב שישא- דבר האבד אסור לאבל

שיטת רב אשי – דבר האבד מותר לאבל (ולא מיבעי קאמר)

פסק השו"ע כשיטת רב שישא שאסור לאבל אף מלאכת דבר האבד

הסיבות שהחמירו לאבל בדבר האבד

  1. באבל יכול לעשות מלאכתו על ידי אחרים (רא"ש)
  2. אבלות היא דרבנן לכן החמירו שלא יבואו להקל (תוס')
  3. החמירו באבלות שלא ישכח ממתו

הרחבת האיסור לבני ביתו של אדם

בשמחות הובא וכך פסק שו"ע להלכה לאסור אף ע"י בניו עבדיו ושפחותיו שמעשה ידיהם שלו, מכיון שסמוכים על שולחנו בין גדולים בין קטנים וגם אשתו 

יש לציין שאם הבעל מחל על מעשה ידיה של אשתו או של הילדים יהיה מותר

מלאכה על ידי אחרים

מלאכה רגילה – אסורה על ידי אחרים

מלאכת דבר האבד – מותרת על ידי אחרים אף לשיטת רב שישא כפי שכתוב בשמחות .

דבר האבד שלא ניתן לעשותו על ידי אחרים האם יהיה מותר לעשותו בעצמו?

בגמרא יש את שיטת רשב"ג שהתיר לעשות מלאכת דבר האבד אף בעצמו במקום ואין אחרים שיעשו זאת

נחלקו הראשונים להלכה

  1. שיטת רמב"ן-הלכה רשב"ג אף בשלושה ימים ראשונים
  2. שיטת הראב"ד מותר רק לאחר שלושה ימים 
  3. רי"ף ורמב"ם השמיטו את דברי רשב"ג ולא פסקו כמוהו להלכה

השו"ע פסק כרי"ף ורמב"ם לאסור

הרמ"א בהפסד מועט פסק לעשות מלאכה לאחר שלושה ימים ובהפסד מרובה אף קודם לכן

כתב הש"ך שהיתר הרמ"א נאמר דווקא בצינעה.

הגדרת מלאכת דבר האבד

בגמרא מועד קטן י"א: יש מחלוקת תנאים בהגדרה

ת"ק-דווקא הפסד ממשי כמו התחיל לסחוט זיתים ואם לא יעשה פעולת המשך יהרסו לו כל הזיתים או פשתנו יהרס אם לא יטפל בו כראוי

שיטת רבי יהודה -מותר לזרוע שדה ניר כיון שיש כאן הפסד מועט

הבית יוסף פסק כחכמים

דבר האבד לאחרים שרק האבל יכול לטפל 

דין רופא אבל>> מצינו מחלוקת אחרונים הפ"ת התיר החזון איש אסר

צורך רבים כמו ספר בלן אופה לחם וכו'

רשב"ג בגמרא התיר

לרש"י ההיתר אף ברבים לרמב"ן דווקא בצינעה 

השו"ע ורמ"א פסקו כריף ורמב"ם ולא הביאו את ההיתר הנ"ל להלכה.

הגדרת דבר האבד בפרקמטיא

ע"פ הרמב"ן הפסד מהקרן = דבר האבד כמו לדוגמא ירקות שאם לא ימכור יפסיד את העלות שלהם שהרי ירקבו ולכן מותר על ידי אחרים.

ובמרום ואי אפשר על ידי אחרים זו המחלוקת של המחבר והרמ"א

מניעת רווח=לא נקרא דבר אבד

דין שיירות

ע"פ הירושלמי מובא ששירות עוברות מותר למכור/לקנות מהם סחורה

שו"ע כרא"ש מותר בין לקנות ובין למכור על ידי אחרים  הסביר הש"ך כיון שזהו אינו מצוי התירו

הרמבן-חילק למכור התיר -סחורה שתיהיה מזולת

אבל לקנות לצורך מסחרי אסור

לצורך פרטי מותר

הלוואות על ידי אחרים האם מותר משום דבר אבד?

שיטת הרמב"ן שאסור משום שזהו רק מניעת רווח

שיטת ר"ת שמותר

שיטת הרא"ש לחלק ולהתיר דווקא לאותם שרגילים ללוות ממנו מכיון שאם לא ילווה מהם יפסידם. וכך פסק השו"ע

גביית חובות

הגדרת דבר האבד אם ידוע שלאחר שבעה לא יוכל לאתר ולגבות מהחייב.

אבל אם יכול להמתין זה לא נחשב דבר האבד.

אדם שהשכיר שדהו או רכבו לאחר ואירעו אבלות האם מותר לשוכר להשתמש בשדה הימים אלו?

סעיף י"א עפ הגמרא מו"ק י"א: האריסין והחכירין והקבלנין הרי אלו יעשו

גרסת הראב"ד והרא"ש מדובר שבעל השדה הוא אבל ואעפ"כ למרות שלמדנו שאסור לעשות מלאכה על ידי אחרים פה יהיה מותר מכיון שהאריס עובד לצורך עצמו ולא לצורך בעל השדה וזה שמגיע רווח לא אכפת לנו.

ויותר מזה חדש השו"ע ע"פ הרא"ש שאפילו שהסתיים תקופת האריסות אין מניעה לחדש לתקופה חדשה מכיון שידוע קרקע עומדת לאריסות  ומסתמא לא הסתלק מהאריסות.

ולכן מותר לו להמשיך לעבוד בשדה.

יש לציין ששכיר בשונה מאריס אסור לו לעבוד בשדה של בעה"ב אבל מכיון שהוא טורח במלאכת בעה"ב.

 

במצב ושכר רכב

הדין שונה שיש היתר רק במצב ושכר את הרכב /חמור /ספינה קודם האבלות ועדין לא כלה חוזה השכירות אבל אם כלה חוזה השכירות אסור לחדש אותו מכיון שמטלטלים דרך להחליפם זה מזה לפי המרבה בשכרו ולכן אם נגמר החוזה זה כאילו השוכר יצא מהעסקה ואסור לחדש שוב עסקה חדשה בתוך האבל.

אבל בתוך תקופת בחוזה הלכה ששכירות קנייא

המקור לכך גמרא מו"ק י"א: החמרים הגמלין והספנין הרי אלו לא יעשו ואם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו 

כמו כן ראוי לציין עוד הערה חשובה שדין אריסות בחמור /ספינה שונה מדין כירות לגריעותא שבניגוד לשכירות שהלכה שקונה ומותר לשוכר להמשיך לעבור אבל באריסות למרות שבאריסות קרקע הקלנו כי קרקע עומדת לאריסות אבל באריסות מטלטלים יש מחלוקת יש מתירים ויש אוסרים.

בעל בית חרושת שהוא אבל האם פועליו יכולים להמשיך לעבוד?

פסק השו"ע הלכה י"ג אם יש שכיר יום שעובד שדה האבל אפילו בעיר אחרת לא יעשה .

והסיבה משום שהוא טורח במלאכת עצמו 

יש לציין שבמקום ויש הפסד ודבר האבד לדוגמא אם הפועל או בעה"ב מפסידים יש שסבורים שזה שבעל הבית צריך לשלם נקרא דבר האבד.

פועל בבית חרושת שהוא אבל האם מותר לאחר למלא מקומו? / האם ניתן לתת לאחרים לעבוד עבור אבל גם בדבר שאינו אבד?

סעיף ט"ז ע"פ הגמרא שלמדנו קודם בדין החמרים והספנים שאם היו …אצל אחרים הרי אלו יעשו יש מחלוקת:

שו"ע כרא"ש המדובר רק כלפי החמור אבל כלפי האדם האבל וודאי שאסור לו לעבוד

דעת רש"י גם כלפי האדם נאמר היתר הנ"ל ומותר לו לעבוד 

והאם יהיה מותר למנות אחר שיעבוד

כתב הרמ"א שהשכיר אסור לו לעבוד בעצמו אבל מותר לו למנות אחר שיעבוד. ואלו בקבלנות אסור למנות אחר אלא במלאכת דבר האבד

ואלו לש"ך בשני המקרים מותר רק שיש דבר האבד

דין אבל אריס בשדה אחרים

שו"ע הלכה י"ב לא יעבוד בעצמו אבל מותר על ידי אחרים בניגוד לסעיף י"ז שמותר ע"י אחרים במלאכת דבר האבד
המקור הגמרא של סעיף י"א אבל בשינוי גרסא עפ רש"י שכתוב האריסין הרי אלו יעשו אחרים בשבילן הסיבה לכך
לבית יוסף בהסבר הרא"ש משום דבר האבד
 לש"ך משום שהשדה של בעה"ב שאינו אבל זה נקרא מלאכת בעל השדה  ולא רוצים שהוא יפסיד

עשיית מלאכה בקבלנות למי שהוא לא אבל, עבור אבל

ג תנאים שיהיה מותר 

  1. שקבל את המלאכה קודם נעשה אבל
  2. בקבלנו ולא בשכירות
  3. בבית אחרים

דין בניית בית עבור איש אבל

ע"פ הגמרא במו"ק ופירוש ר"ת וראש בשם רש"י שגמרא זו עוסקת באבל יש 5 תנאים בכדי להתי את הבנייה עבור האבל

  1. העבודה נמסרה לפני שניהיה אבל
  2. דווקא בשבת ויום טוב שלא יהיה עניין מראית עין
  3. ע"י קבלן גוי
  4. הבניין נמצא חוץ לתחום 
  5. אין עיר אחרת בתחום האזור הזה 

דין עובד בקבלנות עבור בעל השדה בשכר קצוב (לא בשותפות כמו אריס)

יש מתרים-הרואים יתלו שהוא אריס

יש אוסרים כיון שהמלאכה נקראת ע"ש בעה"ב האבל.

שותפים בחנות ואחד מהם אבל האם מותר לשני לפתוח את החנות והאם האבל יכול למכור חלקו לאחר?

בדיון הנ"ל נביא מספר מקורות

בבלי מו"ק י"א: מסופר על שותפים אמוראים שבימי אבל האבל עצר את העבודה שואלים בגמרא היאך לא חשש להפסד השותף השני ועונים אדם חשוב שאני משמע שסתם ככה מותר לשותף שאינו אבל לעבוד .

ירושלמי – מובא שבכל אופן אסור לאחד השוותפים לעבוד

השו"ע פסק להלכה בפהרסיא אסור. בצנעה מותר

ואם אדם חשוב הוא בכל אופן אסור.

יש לציין שניתן ללמוד את המקורות בכמה אופנים

הריף והרמב"ן הביאו רק את הירושלמי וכן פסקו להלכה .

חשוב להבהיר שבדברי הריף והרמב"ם ניתן ללמוד שגם בצנעה אסור אבל ניתן לומר שהם יסכימו שבצנעה מותר ואז זה מסתדר עם השו"ע .

גם בשאלה האם הבבלי והירושלמי חולקים לפי הרי"ף ניתן לומר שהירושלמי מיירי בשותפות ואלו הבבלי מיירי  בכעין שכירות

הראב"ד : באר שהבבלי מיירי בצנעה והירושלמי מיירי בפהרסיא.

גבי מכירת החלקו לאחר

הפתחי תשובה דן בעניין והעולה מדבריו

  1. כשהוא גוסס מותר למכור חלקו
  2. שהוא אונן בעיקרון לא נכון למכור כי בשעת אוננות אסור בפרקמטיא אבל אין למחות במיקלים
  3. בימי אבל מהחתם סופר משמע לאסור אבל בשו" שב יעקב מביא שיש שהיקלו גם בזה ע"י שמתפרסם בעדים שהיה מכירה ואין מראית עין

עשיית תנאי מתחילה בין השותפים

הביא הפ"ת שאסור כי אנשים רגילים לא יודעים מכך

עשיית מלאכות הבית

כתב השו"ע ע"פ המשנה בשמחות 1. כבוד הבית 2. הדחת כוסות 3. הצעת מטות אין בהם משום מלאכה לאבל וכן פסק השו"ע וכמובן גם הוסיף לאפות ולבשל 

ומצינו מחלוקת י"א רק לבנית הבית ולאורחים וי"א גם לאחרים בשכר וכן פסק הרב עובדיה שמותר לבעל בית מלון להמשיך להעסיק את העובדים ע"פ הלכה זו 

דין שמש בית הכנסת

הט"ז אסר פ"ת הביא דעה מתירה

 

סעיף כ"ד

על כל המתים אם רצה ממעט בעסק 

על אביו ואמו חייב למעט 

מימרא זו בשם הגמרא הובא בהלכה

בהסברת העניין אפשר להבין בשני דרכים מדובר בתוך השבעה במצבים שיש היתר לעבוד כמו דבר האבד ואעפ"כ באביו ואמו יש להחמיר כל עוד אין הפסד ממש גדול

2. מדובר לאחר השבעה בתוך השלושים

 

יציאה לשיירות לסחורה

הלכה היא שמותר רק לאחר 30 +גערת חבריו באביו ואמו.