סימן ש"ס-שס"ה
שימן ש"ס-כבוד החיים קודם לכבוד המתים
בסימם יתבאר דיני קדימה שיש התנגשות חתן -כלה למת
הלווית המת או חופה
מקור גמרא מסכת כתובות מעבירים את המת מלפני הכלה מפני שכבוד החיים קודם לכבוד המתים
בביאור ההלכה היוצאת מהגמרא יש מחלוקת ראשונים
שו"ע כשיטת הרמב"ן והטור- מקדימים את הכלה כי מיד מצוות המוטלות לחיים קודמות למצוות על המתים וזה מתבטא בשני מקרים
- כשהמת והכלה פגעו בדרך
- אם אין אנשים בעיר באופן שיספיק לשתי השמחות.
שיטת הרמב"ם > לא להלכה מקדימים את המת להתעסק בו וכמו שכתוב בקהלת לב חכמים בבית האבל
והגמרא במסכת כתובות מדברת רק למקרה אחד שהם פגשו בדרך
לנחם אבלים או לשמח חתן / הבראת אבל או לשמח חתן
פסק השו"ע ע"פ דברי המכילתא אם יש אפשרות לשניהם אז נחום אבלים או הבראת אבל קודם מפני שהאבל אינו אוכל עד שיאכילוהו אחרים בניגוד לחתן שמאכיל אחרים משלו אך אם אין סיפוק לשניהם אז החתן קודם
הלווית המת או ברית מילה
מצוות מילה קודמת לקבורת המת
ניחום אבלים או ביקור חולים
ניחום אבלים קודם לביקור חולים מפני שזו מצווה גם אם המתים וגם אם החיים
יציאה מבית הכנסת
כתב הרמ"א- שהחתן קודם לאבל ולמנחמים
וכן באכילה אם ירצו לאכול עם החתן הוא קודם על פני האבל
סימן שס"א
דין ביטול תורה בהלוויה
כתוב גמרא מסכת כתובות י"ז. ת"ר מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה
בתנאי >> שאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין.
וכמה כל צרכו?
תלוי:
תלמיד חכם שלומד תורה ובנוסף "מתני" ( לרש"י-מלמד לאחרים לרמב"ן -משמש ת"ח) – אין לו שיעור כמה שיותר אנשים ראוי שיכבדו אותו ולעולם מבטלים.
תלמיד חכם שלא מלמד אחרים – עד 60,000 איש ראוי שיכבדו אותו בהלוויה ומבטלים ת"ת
אדם שלא לומד תורה – משמע שלא צריך לבטל תורה עבורו.
להלכה פסק השו"ע:
לבטל ת"ת דווקא בשעת הלווית המת ולא קודם לכן. (כלומר כל זמן שמוטל לקוברו אין מבטלים ת"ת כבסעיף ב') לפי התנאים הבאים:
מי שלמד אחרים-אין שיעור לכמות האנשים שיבטלו מלימודם על מנת ללותו
מי שלמד ושנה -עד 60,000 איש צריך להיבטל מעבר לכך לא צריך.
מי שלא למד ולא שנה- מחלוקת:
לשו"ע – צריך לדאוג שיהיה 10 מלווים מעבר לכך לא צריך להתבטל מלימודו
לרמ"א – מכיון שאין לך בזמן הזה אדם שאין לו ידע כל שהוא במרא או משנה ועוד שנאמר שאפילו ריק בישראל מלא מצוות כרימון -לכן יש להיבטל מת"ת כדין אדם שיושב ולומד עד 60 א'
דין אשה שמתה
השו"ע מצטט מחלוקת ראשונים
י"א 1 -בשם הרא"ש- אישה מכיון שלא מצווה על לימוד תורה א"כ מקיימת מה שמוטל עליה ודינה כמי שלמד ושנה שמבטלים מלימוד תורה עד 60 א' איש
י"א 2 — בשם הרמב"ן והריטב"א -אישה דינה כמי שלא לומדת ולכן די ב-10 אנשים שילווה וכן נהגו להקל
תינוק
דינו כמי שלא למד ושנה ודי ב -10 אנשים שילווהו
בימינו:
כתב הפני ברוך סימן ה סעיף ג' בשם ספר העמק שאלה- שכל הדין של ביטול ת"ת זהו דווקא שרואה את המת בעת הוצאות להלוויה אבל כמובן אין חובה לת"ח לבטל לימודם לצורך הוצאת המת וכן הביא בשו"ת מנחת אליעזר שלא ייתכן לבטל מלימודם בעיירות גדולות ת"ח שהרי כל יום יש לך כמה וכמה הלוויות
ביאור דברי האגודה
כתב האגודה – מה שרגילין העולם לבטל ת"ת כשיש מת בעיר זה שמא יבטלו צרכי המת אבל בקהילות שיש אנשים מיוחדים המתעסקים במת אדם הלומד לשם שמים יכול ללמוד.
בהסבר האגודה יש מחלוקת :
שיטת הב"ח – האגודה מלמד אותנו שעבור מי שקרא ושנה ולא לימד לאחרים אדם שיושב ולומד לשם שמים לא חייב להיבטל מלימודו במצב ויש מי שדואג
ש"ך – האגודה מלמד אותנו שבכל מת , אבל לא בשעת ההלוויה אין להיבטל מהלימוד
דין ביטול מלאכה
כתב השו"ע סעיף ב' שיש שוני בין נלאכה שבניגוד לת"ת מוטל הציווי להתבטל ממנה לצורך המת לפי הפירוט הבא:
בהלוויה: כל בעלי מלאכות צריכים להתבטל. אף למי שלא למד ושנה
בהכנה לקבורה: אם יש חבורות בעיר -רק היא אמורה לטפל
אם אין חבורות בעיר -כולם צריכים להיבטל.
סימן שס"ב-דין קבורה בארון או בקרקע
מקור: הגמרא במסכת סנהדרין מו:
…אמר רבי יוחנן בשם רשב"י רמז לקבורה בתורה מנין? ת"ל כי קבור תקברנו
קבור- מלמד שציך לקוברו , תקברנו מלמד -שצריך לקבור דווקא בקרקע.
פסק השו"ע שצריך לקבור דווקא בקרקע .
הנותן מתן בארון ולא קברו> עובר משום בל תלין .
אבל לטמון את הארון בקבר שבקרקע -אפשרי אבל פחות מומלץ כי מהודר ויפה לקבור בקרקע ממש
כתב השך שאותם אלו שקוברים בארון בתוך הקרקע סומכים על כך
- נותנים חרית על פיו ועיניו וזה כמו שנקבר בעפר
- נוקבים נקב בארון וזה נחשב מחובר לקרקע
- מניח כיס עפר תחת לראשו
סעיף ג- לקבור שני מתים יחדיו
פסק השו"ע לא לקבור שני מתים יחד וגם לא אחד סמוך לשני אלא אם אן דופן הקבר מפסיק ביניהם
במקרים הבאים השו"ע יתיר:
- כל הישן עמו בחייו נקבר עמו במותו ולכן האיש נקבר עם בתו קטנה והאשה עם בנה הקטן
שיעור דופן הקבר: יש מחלוקת אחרונים-במצב וכל אחד נטמן בקברו האם יש צורך להרחיק 6 טפחים
קבורה זה על גבי זה
אסור לתת שתי קברים זה למעלה מזה אלא אם כן יש עפר בינהם
בשיעור העפר פסק השו"ע ע"פ הרמב"ן לתת 6 טפחים
במצב ואין 6 טפחים לב"ח -השיעור הכרחי ואין לקבור בפחות
לש"ך- ניתן להקל גם בפחות.
הדיון אודות קבורה בקומות
ישנה מחלוקת בין גדולי הפוסקים האחרונים אודות הכשרות ההלכתית של קבורה בקומות.
האגרות משה – אסר בכל התוקף מכיון שככה מוכח בגמרא לעיל ע"פ הרן והרמבן שיש עניין לקבור דווקא בקרקע כמ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב , והקבורה בארון היא לא ע"פ הלכה, וגם מה שמועיל לטמון את הארון בקרקע זה פחות מומלץ ויש צורך לנקוב וכו' כלעיל ולכן יש לפרסם את האיסור אודות קבורה בקומות
לרב עובדיה – יש להתיר ע"ם ההלכה בסעיף ד אם יש 6 טפחים הבדל ניתן לקבור אחד למעלה מהשני.
אין לקבור רשע אצל צדיק
יש לקבור אנשים באותה דרגה יחד ולא לקבור צדיק ליד רשע ואף לא רשע גמור אצל רשע בינוני.
המקור בגמרא סנהדרין מ"ז. "לפי שאין קוברים רשע אצל צדיק"
ובספר חסידים מובא שאנשים שקברו אותם אצל מי שאינו הגון להן הופיעו בחלום ליקירהם והודיעוהו לה שהקרבה לרשע גורמת להם לצער.
שס"ג-פינוי גופת המת לאחר שנקבר
פסק השו"ע ע"פ הירושלמי לא לפנות גופת המת לאחר שנקבר בשום אופן בין אם מקבר מכובד לבזוי או אף מבזוי למכובד
בטעם לכך הובא בכל בו וצוט בש"ך וט"ז מפני שהוצאת הגופה מהקבר גורמת לבלבול אצל המתים וזה גורם להם צער מפני שמתיראין מיום הדין.
אבל יש מספר מקרים שהתירו לפנות מת מקברו ונפרט:
- להזיזו את הקבר להיות קבור סמוך לאבותיו(ע"פ ירושלמי)
- בכדי לקוברו בארץ ישראל (ע"פ הרמבן הובא בב"י משום שעפר א"י מכפר)
- אם מלכתחילה טמנוהו בקבר על מנת לפנות כלומר שמלכתחילה זה היה קבר זמני
- כשהקבר אינו משתמר ויש חשש שיבואו גויים ויפגעו במקום או יגיעו מים (ע"פ אור זרוע)
- קבר הנמצא- ביאור המושג קבר שנמצא לפתע במקום שהוא לא שלו ובגזילה נטמן שם ולכן מצווה לפנותו > הפ"ת צטט פסק למקרה שקברו אשה בקבר שלא שייך לה וצווה להוציא אותה משם. ביאור נוסף לקבר הנמצא שהוא מצא ברשות הרבים ומכשיל כהנים (ע"פ סנהדרין מ"ז: