כתב השו"ע ע"פ  הגמרא , שבמצב ויש מת בעיר כל בני העיר אסורים בעשיית מלאכה, והחילוקים בזה:

שלא בשעת הוצאת המת – רק במקרה ואין חבורות בעיר אסורים כולם בעשיית מלאכה, אבל שיש חבורות בעיר רק אותה חבורה אסורה.

ובשעת הוצאת המת – כולם בטלים ממלאכה

המקור לכך הגמרא מו"ק: "אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה, רב המנונא נקלע למקום שהיה בו מת וראה שיש אנשים ממשיכים לעבוד , אמר יהו אנשים אלו בנידוי,

ענו לו הרי יש חבורות ואז הודה להן ואמר אם כך מותר לכם מכאן למדו את הדין בהנ"ל

אלא שנחלקו הראשונים באיזה מת דובר שצריך להתבטל עבורו ממלאכה

שו"ע כשיטת הרמב"ן – בכל המתים צריך להתבטל ולאו דווקא ממת מצווה, והראיה 1. הגמרא סתמה משמע שבכל המתים הנידון 2. רב המנונא רצה לנדות אע"פ שלא ידע באיזה מת מדובר, והסיבה לכך משום כבוד המת.

דלא כבה"ג – דווקא מת מצווה שאין לו קוברים 

שאילת שלום בזמן שיש מת

כתב השו"ע בזמן שיש מת אין שואלים שלום זה לזה כשהמת בעיר 

בעיר גדולה – מותר לשאול שלום זה לזה 

הרמ"א הוסיף אף בבית הקברות לא לשאול כשיש מת שלא נקבר.

אבל במצב שאין מת לקבורה מותר לשאול בריחוק 4 אמות מהקבר